מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות סט

על פירות הארץ אומר בורא וכו' חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא וכו'. מה שאמרינן בפת לשון מוציא ובפירות בורא, ובפירות סיום הברכה אדמה, ובפת ארץ, כי אדמה הוא פני האדמה מה שהוא למעלה על פני הארץ, וארץ נקרא למטה מג' טפחים של עומק המחרישה אשר שם עיקר כח המצמיח, והפת שהוא עיקר חיות האדם יונק מעיקר כח הארץ מעומק וממילא שייך בברכתו לשון מוציא ולשון ארץ, אבל פירות שהם רק להתפשטות אף שהצמיחו מהשורש אך כי הם עצמם אינם עיקר, שייך בהם לשון אדמה ואין בהם שייכות לשון המוציא רק לשון בורא, ובבריאת אדם נאמר (בראשית ב',ז') עפר מן האדמה היינו ממקום המובחר, ממקום ביהמ"ק, וכאשר ראה אדה"ר כן הקטין עצמו ולא היה יתרון בדעתו בו מבהמה כמ"ש[שם] ויהי האדם לנפש חיה, ובהמה בכלל חיה וע"ז נאמר (תהלים ל"ו,ז') אדם ובהמה תושיע ה'.

אסור לאדם שיהנה מעוה"ז בלא ברכה. זש"ה (משלי כ"ב,ט') טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל, הש"י נקרא טוב עין כי דרך בשר ודם הנותן מתנה לחבירו ירצה שחבירו יכיר לו טובה, אבל מדת הקב"ה אינו כן רק ישפיע טובה לכל העולם בטובת עין שיוכל לדמות לאדם שלוקח לו מעצמו ולא יחפוץ בהכרת טובה, אך ישראל הם המכירים את בוראם ומכירים לו טובה על כל, ובעוה"ז צריך להכיר ולברך להש"י על כל טובה לפי שיש אומות העולם האומרים על הכל כחי ועוצם ידי, אבל לעתיד שיראוהו כל המעשים וישתחוו לפניו כל הברואים, אז לא נצטרך לברך על כל טובה כי יכירו כל העולם שהכל של הש"י, וזהו כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה, מעוה"ז דייקא.