מי השלוח, חלק א, ליקוטי הש"ס, מסכת ברכות קז

התקינו שיהיה שואל את שלום חבירו בשם שנאמר ויאמר לקוצרים ה' עמכם. מה שאמר התקינו ולא אמר התקין כי כפי הנראה שבועז עצמו תיקן את זאת, היינו דכתיב (מלאכי ג',ט"ז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב וכו'. היינו כאשר נדברים אחד לאחד למצוא החסרון ומבקשים עד שמוצאים השלמה לחסרונם ע"י עצה מד"ת, ויקשב ה' וישמע היינו כי זה הוא ריח ניחוח להש"י, ויכתב בספר זכרון לפניו, היינו שבעבורם מזכה הש"י לכל ישראל ומשפיע חידושים, ועצתם שחדשו משפיע הש"י בלב כל ישראל הנקראים בכלל ספר זכרון של הש"י, והנה זה הענין היה בבועז, כי בועז היה בטבעו אוהב צוותא והיה ירא לנפשו אולי אין זה מבורר שהוא לשם שמים, לכך התקין והגדיר עצמו שמיד שיראה את רעהו, הדיבור הראשון יהיה שישאלו בה', היינו שיזכירו וישאלו אם לא נעתק הוא כעת ח"ו משם ה' בשום שכחה, וזאת היה כדי לברר מדתו שהצוותא היא מבוררת בכוונה לשם שמים, ואח"כ כאשר חידש עצה זו התקינו, היינו שהשפיע הקב"ה את זאת וחקקו בלבות בני ישראל, וזה התקינו לשון רבים.

התשעה פרקים ממסכת ברכות הם על סדר התנהגות האדם מעת עד עת, השני פרקים הראשונים הם מעניני ק"ש שחרית וערבית, אח"ז שלשה פרקים מעניני תפלה, ואח"ז שלשה פרקים מעניני אכילה ואחר כל אלה פרק הרואה, היינו כשאדם קרא כבר ק"ש בזמנה ותפלתו היתה שלימה ואכילתו היתה ג"כ מבוררת, אז כשיצא לחוץ רואה מקום שנעשה בו נסים לישראל, היינו בכל מקום שמגביה עיניו ורואה, אינו רואה רק מקום שנעשה בו נס לישראל, כי הוא מכיר כי כל אשר ברא הקב"ה וכל מה שנעשה לא היה רק בשביל ישראל עמו, כן צריך האדם להיות מוקף בדברי תורה.