מי השלוח, חלק א, ספר דברים, וזאת הברכה

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים. איש האלקים, היינו, שהש"י המסיר הדבר ביד משה בעת הזאת כפי שיברך וכפי אשר יסדר עד סוף כל הדורות מה יעבור על ישראל כן הסכים הש"י, וכן כפי אשר אשר יסדר כמה עבודה יוצטרך לכל נפש מישראל כן יקום.

לפני מותו. כי מרע"ה היה המובחר שבכל הנפשות וביום מותו נשלם בשלימות היאות לו כמ"ש בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היינו שביום הזה נשלם בשלמות הגמור, כי כל אחד נשלם בזמן מיוחד. יעקב אבינו נשלם בעת שירד למצרים ואותן הי"ז שנים שחי במצרים היו מעין עוה"ב ומרע"ה נשלם ביום מיתתו, ואז ברך אותם, ובטח היתה הברכה על אופן היותר טוב לפני ישראל.

ויאמר ה' מסיני בא. היינו מי שממאס כל חמדת עוה"ז, עליו שוכן הש"י. וזרח משעיר למו. שעיר רומז על כעס ובזה נמצא מעט טוב כי נמצא רותחא דרבנן, לכן לא נאמר רק לשון זריחה כי אין לזאת המדה טובה רק מעט. הופיע מהר פארן, זה הוא נגד תאוה והוא נגד ישמעאל והופיע הוא הארה יותר קטנה מזריחה [כתוב בכתבים כמ"ש אשתך בירכתי ביתך. תשלום].

ואתה מרבבת קדש. היינו כל הסייעתות היו אז, כי מלאך היינו סיעתא.

מימינו אש דת למו. מימינו היינו מחמת גודל אהבת הש"י לישראל, לכן הגדיר את כל התורה באש דת היינו עונשין חמורין, וזהו מימינו היינו מאהבתו.

אף חבב עמים. זאת נאמר בלשון נסתר כי הוא לשון חיבה וגם לשון חוב. והוא כמו האב שכופה לבנו ללמוד תורה אשר כפי דעת הבן עתה הוא לחוב לו.

כל קדשיו בידך. הוא לשון נוכח היינו העושים מאהבה הם ביד הש"י ולנגדם מפורש הנוכח.

והם תכו לרגלך. היינו שדוחקים עצמם לפשיטות של הש"י, כמו בהר סיני אף שכפה עליהם הר כגיגית היו דוחקים עצמם תחת ההר.[כדי שיהיו מצווים ועושים כדאיתא בגמ' (ב"ק פ"ז.) גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. תשלום].

ישא מדברתיך. ישא הוא בלשון יחיד היינו שכלם כאחד כמ"ש (שמות י"ט,ב') ויחן שם ישראל נגד ההר, כלם כאיש אחד ובלב אחד. וגם ישא הוא לשון מנושא והוא כי ישראל הם מנשאים לד"ת, כי כשאין עוסקים בה היא מונחת בקרן זויות וישראל מקיימין אותה ומנשאין אותה.

תורה צוה לנו משה מורשה. דהנה יש שני ענינים היינו מה שמברכין בכל יום אשר נתן לנו את תורתו וגם נותן התורה. כי מה שהשרישו האבות בלב כל ישראל שלא יזוז ולא ימוט לעולם ואין שום חטא יכול לפגום זאת הקדושה, זה יקרא נתן, ומה שהש"י חלק לכל נפש מישראל שהוא יחדש בהתורה חדשות בזה יוכל האדם לפגום ח"ו. וזה הענין שפרשו חז"ל (ברכות נ"ז.) מורשה ומאורסה, מורשה היינו קדושת האבות ומאורסה היינו מה שניתן לאדם לחדש.

ויהי בישרון מלך. להיות כי המלך נצרך להתנהגות המדינה שלא יעבור אחד מבני המדינה על דת המשפט והחוק, אבל כשיתנהגו כל בני המדינה באמת ויושר, אז אין להמלך שום יתרון כי לא יוצרכו עוד למלך. אך זאת הוא רק במלך שמלכותו אינו רק מצד בני אדם שימליכהו, אבל מלך שהוא מצד הש"י לזה יש יתרון על כל העולם אף כי כלם יתנהגו בקושט וצדק, וכמו כן תקנו אנשי כנה"ג בתפלתינו ותמלוך אתה הוא וכו' כי תעביר ממשלת זדון וכו', היינו כי אז יגדל כסאך ביותר כי מלוכת הש"י אינו כמלוכת בשר ודם. וזהו כמו שמבואר בכתבי האר"י ז"ל בדרוש עגולים ויושר, [עץ חיים היכל א' שער ראשון ענף ב'] עגולים מרמז שכל נפש מישראל שעומד מכוון נגד הש"י ואין לשום אחד צד התעלות על חבירו וכמו שמבואר על מאמר הגמ' (תענית ל"א.) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים. ומחול היינו בעיגול שהכל בהתקרבות השוה. ויושר היינו שיש מדרגות והתנשאות לאחד על חבירו ואחד יותר מקורב מהשני, ולעתיד יהיו אלו השנים ביחד, כי קדושת האבות נקרא עיגול וקדושה מה שהאדם סיגל במעשיו בזה ימצא התנשאות וגם אז יוכר מי שאהבו הש"י ואף בעיגול יוכר שהוא מקורב יותר, וזהו ויהי בישרון מלך היינו שגדולת משה רבינו ע"ה יהיה ניכר אז.

יחי ראובן ואל ימת וכו'. הנה בזה הברכה ריפא מרע"ה את הברכות שמנע ממנו יעקב קודם מותו, נגד יתר עז מה שאמר יעקב (בראשית מ"ט,ג') היינו שלקח ממנו התקופות והשמחה שבלב, נגד זה ברכו משה רע"ה יחי ראובן היינו שיהיה לו חיות ושמחה ותקופות בלב, ונגד יתר שאר ברכו ויהי מתיו מספר, כי הרבוי בא מצד התנשאות, שאלו לא היה התנשאות לאחד על חבירו וכ"א היה דומה לחבירו בדעת לא שייך רבוי מאחר שהן שוין, וכן (סנהדרין פ"ט.) אין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד, אך מצד חיים של זה אין דומה לחיים של זה מכח זה שייך שיהיה רבוי וע"כ יש לאחד התנשאות על חבירו ע"כ ברכם, ויהיו מתיו מספר מורה לרפאות מה שאמר יעקב יתר שאת.

יחי ראובן ואל ימת ויהי מתיו וכו'. ברכת מרע"ה היה נגד ברכת יעקב, כי יעקב אמר על ראובן יתר שאת ויתר עז פחז כמים אל תותר ואמרו במדרש (בראשית רבה פרשה צ"ט,ו') כמו ששופך הכוס ולא נשתייר כלום, ע"ז ברך מרע"ה יחי ראובן נגד יתר עז, כי לשון יחי פירושו שיהיה לו תמיד חיותו ממקור מים חיים. ויהי מתיו מספר נגד יתר שאת היינו שכ"א בעצמו יהיה דבר שבמנין וחשוב.

שמע ה' קול יהודה. כאן רמז ברכה לשמעון, כי הי"ב שבטים הם אברי דשכינתא כדאיתא בזוה"ק (בראשית רמ"א.) וראובן הוא עיני דשכינתא שיש לו ראייה ברורה להש"י, ושמעון הוא אודני דשכינתא ויהודא הוא ליבא דשכינתא ויש לו לב נקי ומבורר, וזה פי' הפסוק שמע ה' קול יהודא ששבט שמעון ישמע לקול יהודה, כי שבט שמעון יצטרך תמיד לברורין כמבואר ע"פ ויאהב יצחק את עשיו [לעיל פ' תולדות].

ואל עמו תביאנו. שימצא חן בעיני עמו כי יש לו מחלוקת תמיד עם שבט אפרים כמבואר בפ' וישב [ד"ה וישב (א')].

ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה. ידיו רב לו היינו שימצא בכח ידיו בעצמו לעשות די מלחמתו נגד צריו. ועזר מצריו תהיה פי' אף במקום שלא יהיה לאל ידו בעצמו לעשות מה, אז יהיה לו ישועות ה', וזה שאמרו חז"ל (חולין מ"ו.) בכבד כזית במקום חיותו וכזית במקום מרה, כי כבד הוא שורש הכעס להנקם. וזהו כזית במקום חיותו היינו ידיו רב לו וכזית במקום מרה היינו במקום שאין לו שום יכולת מצדו וזהו ועזר מצריו תהיה. ולזה כשעקרו רבה ור' יוסף פגע בהו ר' זירא ואמר ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה, פי' הש"י יתן ישועה רק מצדו אף שאין לאל ידכם לעשות מה, והבן. [וזה הענין באלישע בעל כנפים שאיתא בגמ' (שבת מ"ט.) שפעם אחת גזרה המלכות גזרה על ישראל שכל המניח תפלין ינקרו את מוחו והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק, ובודאי שלא עשה אלישע היפך הדין שאין צריכים למסור נפש, לילך לחוץ בתפלין רק שהיה לו אז כמו נבואה שנתמלא לבו כעס על הגזירה הזאת לכן רצה לקיים אז ידיו רב לו והנה ענין תפלין רומזים על תקיפות ועוז לישראל כמו שכתיב (דברים כ״ח:י׳) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ואיתא בגמ' (ברכות ו') אלו תפילין שבראש, לכן נתמלא תקופות ועוז ליצא לחוץ בתפלין שבטח שאם יראה אותו הקסדור יראה מפניו ואז יבין בעצמו שעשה כרצון השי"ת, וכאשר ראה שהקסדור רץ אחריו היה לו חולשת הדעת שהיה נראה כאלו הקב"ה מאנה אותי, ומכל מקום התחזק ואמר שבידו כנפי יונה שאף שנראה שהש"י מאנה אותי מקודם, מכל מקום לא אבד סברי מה' וחס ושלום השי"ת אינו מאנה אותי ואני אשים בטחוני בו ואני הולך אחריו כיונה פותה שאני מוסר כל לבי ודעתי להשי"ת שודאי השי"ת עוסק תמיד לטובתי ואף שאין דעתי משגת הטובה, וזה הוא ענין ועזר מצריו תהיה וכן הוא תמיד דרך ישראל שהם מתפתים תמיד מהשי"ת ומניחים עצמם להיות מתאנים ממנו, מפני שמאמינים בהשי"ת לכן מוסרים כל חייהם ודעתם לגמרי ומאמינים שהשי"ת עוסק תמיד לטובת ישראל וכמו שהשיב רבא לההוא צדוקי שאמר לו עמא פזיזא בגמ' (שבת פ"ח.) והשיב לו רבא אין דסגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם (משלי י״א:ג׳). תשלום.].

בעזר יוצר הרים נשלם סדר הדברים

ובסיעת הנותן עוז ואורה תם ונשלם העתקות סדר התורה