מי השלוח, חלק א, ליקוטים מחמש מגלות, מגלת רות ב

עיניך בשדה אשר יקצרון. עיניך בשדה היינו שתוכל להתפשט, אשר יקצרון שבטח תגמור לטוב. והנה יש זריעה וקצירה, זריעה היינו ההתחלה שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים, אז צריך לצמצם את עצמו מבלי לתור אחר שום דבר שיחמוד, כמ"ש (במדבר ט"ו,ל"ט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וע"ז נאמר (תהלים קכ"ו,ה') הזורעים בדמעה, ודמעה היינו לשון צמצום כמו דאיתא בגמ' מדכתיב ודמעך למדו מזה שחטה אחת פוטרת את הכרי. וכל זה הוא בזמן הזריעה, אבל בזמן הקצירה היינו שלבו של אדם מזוכך ואינו חומד רק לדבר שהוא רצון ה' זה מותר להתפשט ברצונו, וע"ז נאמר עיניך בשדה אשר יקצורון, היינו בזמן קצירה מותר להתפשט אחרי עיניו, כי שדה רומז על התפשטות הרצונות, ולכן נאמר בעשו (בראשית כ"ה,כ"ז) איש שדה שהלך אחר לבו בכל חפצו. אבל בעוד שאין לב האדם מזוכך אסור להתפשט, ובעת שלב האדם מזוכך נקרא שדה אשר ברכו ה'.

ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה. במדרש רות [רבה פרשה ה',ד'] איתא א"ר חסא, אשר באת לחסות תחת כנפיו. היינו כי ותהי משכורתך שלימה משמע כל הפעולה תהיה נקרא על שמך הן המחשבה הן הפעולה, ובאמת המחשבה ביד השי"ת וע"ז א"ר חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו היינו החוסה בה' ותולה כל פעולותיו בהש"י, אזי הש"י נותן לו מדה במדה שתולה אף המחשבה על פעולות האדם. ולזה נקרא ר' חסא כי כל תנא נקרא על שם המאמר, וחסא הוא לשון חוסה בצל כנפיו. וזהו מאמר המדרש (שיר השירים רבה פרשה ג',כ"א) מה בעטרה שעטרה לו אמו וכו' לא זז מחבבה עד שקראה אמי, היינו אחר שאמר דוד המלך ע"ה (דברי הימים א' כ"ט,י"ד) ומידך נתנו לך, היינו שתלה כל המעשה בהש"י, לזאת לא זז מחבבה עד שקראה אמי, אמי היינו המחשבה, והוא כי אף המחשבה נקראת על שמך, וע"ז נאמר במדרש (במדבר רבה פרשה י"ב,כ"ג) אצל הנשיאים קח מאתם היינו כי משה רבינו ע"ה חלש דעתו בראותו מעשה הנשיאים והש"י אמר לו ליקח מאתם כי זאת הוא מעשה ידם, והיינו כי נתנאל בן צוער השיאן עצה הלזו והוא ידע אשר ה' יתן חכמה מפיו וכו' (משלי ב',ו'), לזאת קרא הדבר על שמם כמו שנתבאר במקומו בפ' נשא [ד"ה ויביאו].