מי השלוח, חלק א, ספר דברים, שופטים

שפטים ושטרים תתן לך. היינו שיחשוב האדם את דרכיו בכל מעשיו שיעשה וכמו שמסיים בסוף למען תחיה, כי הדברים שיעש. במשפט לא ילכו לאבדון כמו דאיתא בזוה"ק (במדבר קע"ח.) כי אין מעשה ודעת וחשבון בשאול, מעשה הנעשה בחשבון לא תפול בשאול. והנה כאן נאמר שש אזהרות נגד שית סיטרין דתלין במחשבה, א' שופטים ושוטרים, ב' לא תטע לך, ג' לא תקים לך מצבה, ד' צדק צדק, ה' לא תזבח, ו' זקן ממרא.

שפטים ושטרים. זש"ה (ישעיה מ"ד,ו') כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו וכו' ומבלעדי אין אלקים. היינו כל התנשאות לא יבא רק מהש"י, ומה שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך הוא שיהיה האדם נכנע מפני השופטים שינשא אותם הש"י, תתן לך היינו בנסתרות לבך תכנע מפניהם, וכן הוא הסדר שופטים היינו חכם ואח"כ פרשת המלך, חכם קודם למלך אע"פ שהמלך יותר גדול מחכם, רק בהתחלה אין ממנין למלך רק עפ"י סנהדרין [תוספתא סנהדרין פ"ג] ואח"כ כהן גדול ואח"כ נביא, אבל אחר שנתמנה למלך, קודם לחכם, כי מלך כל היוצא מפיו הם דברי אלקים כמו שמבואר בגמ' (שבת נ"ו.) שבדיבר הקל שעבר נעשה מורד, ואף שנראין לדברי חולין הם מהש"י. כהן גדול הוא מרגיש בבינה איך הוא רצון הש"י, נביא בעת שיאמר כה אמר ה' אז הכל צריכין לשמוע דבריו, אבל כשאינו אומר רק מדעתו אינו רק כחכם, והנה שופטים מרמז על מרע"ה כי הוא היה שופט ולא מלך (זבחים ק"ב.) כמו שמבואר בפסוק אל תקרב הלום כי לא היה מלך רק לדורו ולא יקרא בזה מלך, ופרשת המלך רומז לשהע"ה, ואלו השניים היו המעולים שבכל הדורות משה היה המעולה שבשופטים, ושלמה היה המעולה שבמלכים, וסדר ההנהגה שכתב מרע"ה בפ' האזינו כתב שהע"ה בשיר השירים בענין אחר, ויש הפרש ביניהם, כי שניהם כתבו ההנהגה מראש ועד סוף כל הדורות ולע"ע הסכים הקב"ה למרע"ה כי הקדים שופטים לפרשת המלך, אך לעתיד בתחיית המתים יברר הקב"ה שדעת שניהם אמת, והוא דבר עמוק.

שפטים. היינו שיהיה לאדם משפט בדעתו שיבין איזהו מותר ואיזהו אסור, שוטרים, היינו ברצון כשיבין שזה אסור ועוד ירצה בלבו לעבור אז יתן בלבו כח מכריח שיוכרח להמשך אחר הבנתו, איך שיוכל, אם יוכל לעזוב הדבר מחמת אהבת הש"י מה טוב, ובאם לאו, יוכל לחשוב בדעתו שיקבל שכר בעוה"ז, בכל שעריך, היינו התאוות, לשבטיך, היינו כל הדעות המסתעפים.

צדק צדק. היינו לדקדק במצות. תרדוף, היינו דוקא האדם לעצמו ולא שיכעוס על חבירו שאינו מדקדק כ"כ. למען תחיה היינו עי"ז תזכה להבין מתי להוכיח חבירך.

שפטים ושטרים תתן לך בכל שעריך. זש"ה (ישעיה ל"ג,כ"ב) ה' שופטנו ה' מחקקינו ה' מלכנו הוא יושיענו. ה' שופטנו, הוא מה שהש"י יאיר בשכל האדם שיבין איזה דרך יוטב לפניו להתנהג בו, אף שבתחילה אין לב האדם נמשך אחר רצון הש"י, מ"מ מאיר לו הש"י ויבין בשכלו וזהו ה' שופטינו. ה' מחקקינו, הוא שהש"י חוקק תשוקה בלב האדם ויתחיל לבקש עצות איך יוכל להתנהג עפ"י ד"ת כי יבין שאין לפניו דרך אחר ואף בעולם הזה לא יוטב לפניו דרך אחר בלתי דרכי התורה. ה' מלכנו, היינו שהש"י ינהג את רצון האדם כפי רצונו יתברך אף בלי דעתו, כי בהתחלה כשאדם יכנס בד"ת ידמה לו שיעשה זאת בכדי שישיג התעלות, אבל אח"כ יראה כי אף להשתוות הפשיטות לא יוכל לבוא בלתי ד"ת. הוא יושיענו, היינו לסוף יראה הש"י לאדם שכל מה שהתנהג עמו היה לטובה, ולא סר האדם מרצונו אף שעשה מעשה בלי דעת, כי הש"י תיכף ימלוך אף על כחות שאינם ביד האדם כגון השמיעה והראיה, ועל זה נאמר (במדבר כ"ג,כ"ב) כתועפות ראם לו, היינו הכחות הנמהרים שלא יגיע להם שליטות האדם בהם ישלוט ה' לבדו.

תתן לך. היינו בעומק דעת האדם כפי שישיג על פי חכמתו צריך עוד להוסיף לזה הבנה. כי אצל הש"י יש עומק עמוק יותר מהבנתו כמו דאיתא בגמ' (שבת י'.) הדן דין אמת לאמיתו, כי יש דין אמת ואינו לאמיתו כגון כופר הכל הוא פטור וזה דין אמת, אבל יוכל להיות כי אף שכפר הכל מ"מ הוא חייב באמת והדיין דן דין אמת שהוא פטור, ומ"מ באמת הוא חייב ואינו לאמיתו. וע"ז צריך להבין כי אין זה ביד האדם רק מי שיש לו סיעתא דשמיא לא יאונה לפניו שידין שלא לאמיתו, כגון קניא דרבא וכמו דאיתא בגמ' (נדרים כ"ה.) וסוף איגלאי מילתא דהאי שעתא הוי שכרא שתי, וזה הוא בלי דעת האדם רק בסיעתא דשמיא, ולכן אסור לדון בדיני אומות העולם כי אף שידינו דין אמת אך אין להם סיעתא שיצא הדין לאמיתו, וכמו (ר"ה כ"ה.) ר"ג ור' יהושע אף שר"ג אמר לו רבי בחכמה, היינו שעל פי חכמה היה הדין עם ר"י, מ"מ הש"י הסכים לר"ג, כי הוא היה נסמך לנשיא מפי הש"י וכמו דאיתא התם, אתם אפילו מוטעין וזה שאמר לו ותלמידי שקבלת את דברי היינו בהבנות הלב אני הוא המכוון לעומק דעת הש"י.

שפטים וכו' בכל שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך לשבטיך. שעריך היינו לעשות שופטים בכלל ובפרט, בכל המדינה ובכל עיר, וכן הוא בכל נפש. שעריך הן ז' שערים שבנפש שבהן האדם מקבל טובה והן ב' עינים ב' אזנים ב' נקבי האף (כי באף ג"כ האדם מקבל כי מריח איזה דבר השייך לו) ופה, ובכל שער שאדם מקבל טובה צריך חשבון גדול, ובמקום שהאדם משפיע צריך ליותר חשבון. לשבטיך, היינו י"ב כחות שבאדם שמשפיע בהן יש מהן נגלות ויש מהן נסתרות, ב' ידים ב' רגלים וגויה הם כחות הנגלות, כבד, מרה וטחול דקין וקבה וב' כליות הם נסתרות, כבד כועס צריך משפט שלא לכעוס רק ברצון הש"י טחול שוחק צריך משפט שלא להתלוצץ וכן כלם.

שפטים ושטרים. זהו דקדוקי הדין כמו דאיתא במס' אבות, וזה קשה מאד לאדם לקיימן כי אין אדם עומד עליהם אלא א"כ נכשל בהם, כי להבין בחכמה, האמת בהמשפט צריך להיות נקי בארבעה יסודות שבאדם. לא תטה משפט, היינו שלא יהיה באדם נגיעה, לזה צריך האדם שיהיה מופשט מתאוה וזה יסוד המים כי מים הוא תאוה כמו שנתבאר בכמה מקומות. לא תכיר פנים, הוא נגד יסוד העפר כמו שמצינו בגמ' (סנהדרין י"ט:) כובש פניו בקרקע היינו שנמצא בו כבידות ואין בו זריזות לאמור לבעל דין עמוד על רגליך. לא תקח שחד, נגד יסוד הרוח שזה עושה לו נייחא כמו הריאה שנושבת בכנפיה על הלב ומזה ינוח הלב, וזה הוא אף ששופט אמת, כי על שקר נאמר לא תטה משפט. צדק צדק, זהו יסוד אש שמכלה שאר היסודות ואינו מניחם להתפשט ולהתגבר. למען תחיה עי"ז תבואו למקור החיים, וירשתם את הארץ, היינו ע"י הצמצום תזכה להרחבה.

לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך. הענין בזה אף שנצטוה האדם שיהיה כפוף תחת תלמיד חכם כמבואר לעיל בעובדא דר"ג ור"י זהו רק בד"ת, אבל בתפלה אסור להיות כפוף תחת שום גוון כי מזבח הוא מקום תפלה ועבודה, וזה שנאמר בגמ' (ברכות כ"ז:) אסור לאדם שיתפלל אחורי רבו, היינו שלא יתפלל לשום גוון, כגון שיתפלל להש"י שיושיע אותו שיהיה גדול בתורה כרבו וזה אסור, כי בתפלה צריך להבין כי הוא מתפלל להש"י מקור הישועה שיכול להושיע אותו בלי גבול ומיצר, וכמו שנתבאר על פסוק ושור או שה בפ' אמור.

ולא תקים לך מצבה. היינו שלא יהיה האדם בעקשות בדבר אף בעבודת ה', וזה פי' [רש"י] אף שחביבה היתה בימי אבות, כי האבות היו תקיפין והיו מוסרין נפשם אף על דבר קטן כי אז לא היה ניכר מלכות הש"י בעולם לפיכך היה צורך השעה לזה, אבל עתה אין למסור נפש רק על ג' דברים הידועים. וגם רומז שלא יהיה האדם בעקשות נגד חבירו שלא יאמר לו שיקבל דעתו אף שידמה לו שהצדק עמו, וכמבואר בפ' ואתחנן בפסוק אם שמור תשמרון.

לא תזבח לה' אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום. זה הפסוק מזהיר על תפלה כי תפלה הוא ענין הקרבנות, היינו שלא יתפלל אדם תפלה להש"י שיהיה בה חסרון משטות וכדומה, שור רומז כי לא יתפלל האדם שיענש חבירו, שלא ימסור דינו לשמים, כי שור רומז על דין כדאיתא בכתבי האר"י ז"ל [ליקוטי תורה טעמי המצוות פרשת משפטים] ושה רומז שלא יקוץ האדם בחיים כגון תפלות יונה ואליהו.

תמים תהיה עם ה' אלקיך. בגמ' (נדרים ל"ב.) כל התמים הקב"ה מתמים עמו, היינו באם האדם עובד הש"י ואין לו שום התפארות מזה רק עושה בפשיטות מאחר שהוא נברא והש"י בראו ממילא צריך לעבדו, אז גם הש"י מתמים עמו כשישפיע לו טובה אינו מנכה לו מזכיותיו, רק כאב לבן.

מקרב אחיך תשים עליך מלך. היינו שיהיה לבו טוב לכל ישראל, וכמו שמצינו בדהמע"ה שנאמר עליו (תהלים ע"ח, ע') ואקחהו ממכלאות צאן היינו שראה הקב"ה איך נוהג ברחמנות עם צאנו, שמו למלך על ישראל.

לא תוכל לתת עליך איש נכרי. היינו מי שיש בו כעס כי מדות הכעס אין לה חלק בישראל.

כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב וכו'. סוס היינו בעל מחלוקת כגון ירבעם. ורכב היינו אף שתראה שעומד נגדך צריך אשר הוא מרכבה לשכינה. עם רב, היינו כגון רחבעם נגד י"א שבטים, ע"ז אמר דוד (תהלים כ"ז, ג') אם תחנה עלי מחנה וכו' והקב"ה אומר לא תירא מהם, כמו שמצינו איך אחיה השילוני משח את ירבעם למלך באשר אחיה היה משילה משבט יוסף וגם ירבעם כתיב בו (מלכים א' י"א,כ"ו) אפרתי, כי היה מאד מיפה ומוזהר מלא תנאף אשר זאת היא נחלת יוסף, ואצל יהודא לא נמצא זאת כי בשלמה כתיב (מלכים א' ג',א') ויתחתן וכו' ובדהמע"ה כתיב (שמואל א' י"ז,ב') בן איש אפרתי, ולזאת מאד הוטב בעיניו למשוח אותו, ואח"כ כשחטא בשני עגלי הזהב, התפלל אחיה לה' על הטעות הלז, ואז הראה לו הש"י כי האהבה שלו לא היתה רק לאביה בן ירבעם ונמצא בו דבר טוב (מלכים א' י"ד,י"ג). לזאת מעת אשר משח את ירבעם עד המאמר שנאמר וימת הילד בדבר ה' לא נמצא שיקרא אחיה בשם נביא או שילוני רק אחיה בסתם, ובמאמר הלז נאמר (מלכים א' י"ד,י"ח) כדבר ה' ביד אחיה השילוני הנביא, כי ה' התקין בזה והבן.

אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי. ע"ז נאמר בזוה"ק (ויקרא י"ב.) ישראל באן אתר אשרי להו והשיב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. היינו כל האומות יש להם גוון מטובה אשר הם עובדים לאשר נחלק להם שרים ולזאת מרגישים היראה, וישראל הם בלי שום גוון ולזאת אומרים אשימה עלי מלך אשר על ידו יהיה לנו גוון.

כי תבאו אל הארץ וכו' ואמרת אשימה עלי מלך וכו'. מלך היינו תקופות והתפשטות, וישראל מבקשים שיוכלו להתפשטות בכל חשק לבם ולא נצטרך לגדרים וסייגים כ"כ, וז"ש מקרב אחיך וכו' היינו שתביטו להנותן אז תהיו מותרים להתפשט בכל תענוגים מעוה"ז רק הכל יהיה בקדושה.