מי השלוח, חלק א, ספר דברים, האזינו

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. איתא במדרש (ספרי האזינו פיסקא א') משה ע"י שהיה קרוב לשמים נתן האזנה לשמים, וישעיה שהיה קרוב לארץ נתן האזנה לארץ, פי' דמשה רבינו ע"ה הוא המוח והחכמה של כל ישראל וזה נקרא שמים, והמוח יש לו יכולת לקבל אף דברים הקשים לאדם כגידין. וישעיה הוא הלב של כל ישראל וענין הלב שצועקת תמיד לישועה ואינה יכולה לקבל רק דבר נייחא, וזה ענין שמו של ישעיה, וזה האזינו השמים, היינו הכחות הגדולים הנקראים שמים שהוא המוח שיש לו כח לקבל הכל. ואדברה, דבור לשון קשה, ותשמע הארץ אמרי פי, אמירה לשון רכה. והיינו להלב שיקרא ארץ והיא צמאה תמיד לישועה תאמר לשון רכה. יערוף כמטר לקחי, היינו שהתורה אוחז בערפו של אדם בחזקה למי שלא רצה לקרב אליה ובע"כ צריך לקבל עליו עול תורה ומיד כשמקבל עליו עול תורה, תזל כטל אמרתי, היינו הד"ת תהיה אצלו בנייחא ובשמחה.

כשעירם עלי דשא. פירש"י כל עשבים בכלל נקראים דשא כשהארץ מתלבשת בדשאים, והיינו כל תרי"ג מצות בכלל ששייכים לכל ישראל. וכרביבים עלי עשב, פירש"י כל מין ומין בפני עצמו קרוי עשב, היינו נגד כל איש ישראל בפרט אשר כל אחד מכיר נגע לבבו, והחסרון שיש לזה אינו דומה לזה, ע"כ באותה מדה שיודע כל אחד חסרונו בה, צריך להטיף שם תמיד אותו ד"ת השייכים לאותו חסרון עד שיושלם באותו מקום והיינו כרביבים עלי עשב, כרביבים הוא לשון רב היינו שתרבה ד"ת באותו מקום אשר יש לך החסרון.

כי שם ה' אקרא. אמר מרע"ה מפני מה אני משתיק כל הכחות בעולמות העליונים הנקראים שמים וכל הכחות שנמצאו בארץ, היינו מפני שאני קורא וצועק שיכנסו ד"ת בלב כל איש ישראל הנקראים שם ה', הבו גודל לאלקינו, היינו מקום ריוח והתפשטות ותהיו כלם מסיעים לזאת ולא תהיו מונעים, ואפילו כל החיצונים כגון נבוכדנצר וחביריו וכל כחות הארץ הנמצאים בעוה"ז הנקראים חורגי דיומא מפני שהומים מאד בלב האדם, כולם יתבטלו כדי שיוכל לכנוס ד"ת בלב ישראל, ועכשיו התחיל דבר הד"ת לישראל מכיון שהשתיק כולם.

הצור תמים פעלו. פי' שזאת תדעו ותבינו, כי כל מעשה שאתם עושים הכל הוא ממנו יתברך ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו לעשות איזה דבר, ולא תתגאו במעשיכם כלל. שחת לו לא, היינו פן תאמרו הואיל והכל בידי שמים, ע"כ החסרונות שיש לכם הם ג"כ ממנו ח"ו, אל תאמרו כן, כי כל הטובות שאתם עושים תתלו בהש"י וכל החסרונות תתלו בכם. בניו מומם, היינו באותו מקום שהם בניו כשהם טובים מאד שם נמצא מומם ג"כ. כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו (סוכה נ"ב.). דור עקש ופתלתל, עקש היינו מי שמתעקש נגד ה' ואינו עושה רצון ה' מחמת שנמשך תמיד אחר הנאת עצמו, ופתלתל הוא להיפך שמסגף ומגדיר א"ע לה' במקום שאין צריך כלל ומענה א"ע יותר מדאי והוא ג"כ עבירה כמ"ש (משלי י"א,י"ז) ועוכר שארו אכזרי.

הלה' תגמלו זאת. היינו שתרצו לתלות גם הרע שלכם בו ית'. הלא הוא אביך קנך פי' שיש לו עליכם בחינות אב וגם בחי' חותן וזהו קנך, שדרך האב אף שבנו אינו מתנהג בדרך הישר כ"כ אעפ"כ רחמיו עליו, ודרך החותן שבקש לו בחור מפולג וממולא בכל טובות, וז"ש הלא הוא אביך שרחמיו עליך כאב על בנו אף אם אינו מתנהג בדרך הטוב, קנך היינו שמתפאר עצמו שאתם המעולים והמשובחים כמו שמתפאר החותן כשיש לו חתן טוב.

זכר ימות עולם. היינו פרשת בראשית עד ויכולו השמים, בינו שנות דור ודור היינו השני סדרות בראשית נח, יו"ד דורות שמאדם ועד נח ויו"ד דורות שמנח ועד אברהם והעסק שהיה להש"י בהם האיך היה מתנהג בהם. שאל אביך ויגדך, היינו שתלמוד סדרות של אברהם אבינו והם לך לך, וירא, חיי שרה. זקניך ויאמרו לך, היינו הסדרות של יצחק ויעקב שהיא עד סוף סדר בראשית, והבן העסק והמו"מ הגדול שהיה להש"י עם האבות. ולכך נאמר באברהם ויגדך ולא נאמר ויגד לך, היינו מפני שאברהם אע"ה היה מרעיש העולם, עד שהכניס כח באדם שיגיד גדולת הש"י כל אחד מישראל מאליו, וזהו ויגדך שיוכל כל אדם להגיד נפלאות ה' מעצמו.

בהנחל עליון גוים וכו' יצב גבלת עמים למספר בני ישראל. היינו מה היתה כוונתו בבריאת עולם ובכל הדורות עד אברהם אבינו ע"ה בכדי שיבואו אומה הישראלית לעולם. יצב גבולות עמים היינו מאין נמצא הקיום של האומות בעולם, הוא למספר בני ישראל היינו מההשפעות והחיים שנשפע לישראל משם נוטלים האומות הפסולת של ישראל ומהם יכולים להתקיים בעולם, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו וישראל הם העיקר.