מי השלוח, ליקוטי מי השלוח, ספר בראשית, תולדות

ותלך לדרוש את ה'. ופירש"י מה תהא בסופה, וכמו ששמענו בשם הרה"ק מפרשיסחא זצ"ל, דהינו שרבקה חשבה שהוא עובר אחד שיש בו שינוי עתים ורצונות פעמים לטוב ופעמים להפך, כי כשעוברת על בתי מדרשות מפרכס לצאת וכמו כן בהפך. ועל זה דרשה את ה' לידע אם עכ"פ יתברר בסוף לטוב, יהיה הכל טוב. (פרי צדיק ויחי ב')

ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'. אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה שמדתו של יצחק נמשל לזריעה כמו זריעה אשר מי שאין לו הבנה בזריעה נדמה לו שהזורע מאבד לגמרי. אבל הזורע בעצמו מאמין היטב שיוצמח מזה הרבה, ומדת יצחק הוא מידת גבורה ומדת גבורה בעוה"ז מרמז על צמצום גדול, ובאמת נצמח ממדה הזאת כל עיקר ההשפעות. (תפארת יוסף סוכות ד"ה ויזרע)

ראו ראינו כי היה ה' עמך. ואיתא במדרש רבה (בראשית פרשה ס"ד,ח') ראו ראינו מעשיך ומעשי אבותיך, היינו שאצלך צריך אני ראיה אחרת ממה שראינו באבותיך, מאחר שמדתך היא להיפך וצריך להביט ביותר עומק, כמו שאמר אאמו"ר זללה"ה בשם רבנו ר' בונם זללה"ה מפרשיסחא שבאברהם היו יכולים לראות בהשקפה ראשונה ואצל יצחק היו צריכים להביט ביותר עומק ולכן כתיב ראו ראינו. (בית יעקב בראשית תולדות ל"ב)

ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצוא בני ויאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני. במדרש רבה (בראשית פרשה ס"ה,ט"ו) אם לזווגך המציא לך, למאכלך על אחת כמה וכמה. ביאר בזה אאמו"ר זללה"ה כי הקרה ה' אלוקיך זהו רבקה, שהוא הורה ליצחק סדר ההנהגה במה שנתנה לו שני גדיי עיזים, דאיתא בפרקי דר"א (פ' ל"ב) שהם אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. והיינו כי מדת יצחק הוא יראה מופלגת וכו' וצריך לבירורים וצמצומים רבים לאין שיעור, כי אולי יש עוד ניצוץ קדוש שצריכים להעלותו ולתקנו והיה אריכת הגלות מאד בעבור זה וכו'. וזה רמזה רבקה במה שנתנה לו אחד זכר לפסח, כי פסח היינו כי חס רחמנא עלן שאין צריך לטרוח כל כך שהרי במצרים ג"כ נשארו ניצוצות שהרי עדיין הם חיים, ואיתא בכתבי האר"י שלא ביררו רק קליפה המיוחדת למצרים יותר מכל האומות אבל הקליפה שיש להם בשיתוף שאר האומות לא ביררו כלל וכו'. לכן כשיצחק סבור שהוא עשיו שאל אותו מה זה מהרת למצוא בני, היינו שברורין של עשיו צריכין להארכת הזמן מאד, והשיב לו יעקב כי הקרה ה' אלוקיך לפני, היינו שאין צריך לסבול כל כך והשי"ת יכול להושיע בזמן מועט כדכתיב (ישעיה מ"ה,י"ט) לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני. (בית יעקב בראשית תולדות ל"ט)