מגילת אסתר על ספר המצוות, שורשים ט:י

אמר הכותב דברי הרמב"ן כאן הם סובבים על מה שאמר בראשונה בענין לאו שבכללות ואומר כי כל הפרטים המפורשים בפסוק יש לנו למנות כל אחד ואחד לבד גם שלא נלקה כל אחד ואחד הפך ממה שכתב לנו הרב בשורש התשיעי כי לא נמנה אותם רק למצוה אחת. (א) וחשב שהרב חזר בו בחבורו הגדול. ואני אומר כי אין כאן חזרה כלל שגם בסמ"ק שלו מנאן לה' מצות ולא מטעמיה רק לפי שבאה בהם הקבלה שחייב על כל אחד ואחד אבל בנא ומבושל שלא באה בהם הקבלה ללקות על כל אחד ואחד לפיכך מנאם לאחת בלבד. ואפשר כי בהעתקה הראשונה שהגיעה ליד הרמב"ן לא מנאם אלא אזהרה אחת ובנוסחא אחרונה שבידנו חזר בו ומנאן חמש כמו שכתב בעל זוהר הרקיע בלאו ק"ע.

ומה שאמר עוד (ב) שהנראה אליו למנות הדברים שנצטוינו בהם ושהוזהרנו מהם ולא הלאוין גם לא המלקיות ואם כן נמנה כל מה שבא בתורה בפירוש בהיותם איסורים חלוקין כמו נא ומבושל ואתנן ומחיר ושאור ודבש וזולתם, זה אי אפשר שמאחר שאינו לוקה אלא אחת אם כן זה יורה שאינו אלא מצוה אחת שאם היו מצות רבות היה לוקה עליהם שתים ושלש כפי מנינם. ואין להקשות מה שכבר הקשה הרמב"ן לעיל כי מצינו לאוין שאין לוקין עליהם, דאין הכי נמי אבל מ"מ מאחר שבאלו אמרו שלוקין על כלם יחד אם כן נראה שאלו הן מהלאוין שלוקין עליהם.

ומה שאמר עוד (ג) כי איסורים רבים הבאים בלאו אחד ואינם מפורשים בו אין לנו למנותן רק אחת כמו לא תאכלו על הדם, זהו גם כן דעת הרב.

ומה שאמר עוד (ד) כי גם איסור אחד שנתרבו בו המלקיות גם כן נמנה אחת, זה אינו לפי שיטת הרב שהרי מאחר שלוקה על כל אחד ואחד אם כן מצות חלוקות הם ויש לנו למנותם שתים ושלש.

ומה שאמר עוד (ה) כי אינו מן הנכון שנמנה כל פאה ופאה מצוה בפני עצמה בעבור שלוקין עליו שתים, שאני התם ששתיהן גוף אחד.

ומה שאמר עוד (ו) כי השריטה מצוה אחת ולוקין על כל שריטה ושריטה ומכל מקום אינה נמנית אלא אחת, שאני התם שאינן אלא איסור אחד שהרי כששרט שריטה אחת עובר עבירה אחת ובשריטה שניה הוא חוזר לעבור אותה עבירה ממש ואין כאן שתי מלקיות על פועל אחד.

(ז) גם טעם רחיים ורכב שלוקין שתים ואינם נמנים אלא אחת, כבר פירשו הרב בסמ"ק שלו והבאתיו למעלה.

גם מה שאמר (ח) שהאוכל שרץ הארץ נמנה אחד וכן האוכל שרץ העוף אחד אע"פ שבאו בכל אחד לאוין הרבה ולוקין בו מלקיות הרבה, זהו לפי שיטתו שפירש באוכל פוטיתא לוקה ד' וכו' שסובר שרבוי הלאוין הרבו בהם המלקיות, אמנם אנחנו כבר פירשנו דעת הרב שהגופים המחולקים שבהם הרבו המלקיות.

ומה שאמר עוד (ט) שמה שמנה הרב מצות התפילין שתים היה לפי שבציצית המעשה הוא אחד ובתפילין יש שני מעשים, כל זה אינו צריך שהרי הוא פירש לנו בסמ"ק שלו טעמו בעשה י"ג שאמר שהתפילין קראום החכמים שתי מצות, ובעשה י"ד אמר שהציצית קראוה מצוה אחת. וטעם הרמב"ן יהיה נכון על הגמ' או שמא כי גם שם אינו צריך לפי שכך היה מקובל אצלם: