מגילת אסתר על ספר המצוות, שורשים ח:א

נראה לי שאין בדברי הרמב"ן תוספת כלל על דברי הרב, כי זה שאמר (א) שלהקרות שלילה צריך שיהא הכתוב מוצרך לאותה שלילה, גם זה דעת הרב שכתב בזה השורש גבי עולת העוף וז"ל. ומהנה יתבאר שאמרו בעולת העוף ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל אין ראוי למנותו כי הוא שלילה ולדברי הכל אם הבדיל כשר כי הוא בעבור שאמר בעולת בהמה ונתח אותה לנתחיה והיה עולה בדעת שעולת העוף כן ואמר שאינו צריך להבדיל אבל ישסעהו, עכ"ל. הרי בירר בפירוש כי טעם עשותו לא יבדיל שלילה ואינו בא במנין הוא מפני כי הוצרך לכתבו כדי שלא נחשוב שדינו כעולת בהמה. ואני תמה עליו כי ממה שכתב הרב בזה השרש בענין לא תצא גם כן שאמר שהוצרך לכתבו כדי שלא יעלה במחשבתנו אם הדבר כן בעבד כנעני כ"ש באמה העבריה, היה לו להבין כי דעות שניהם שוים בזה הענין, וגם שהוא חולק עליו ואמר דאי משום זה לא היה צריך לכתבו שאין למדין מן הקנסות מכל מקום נקוט מיהא פלגא בידך שדעתו הוא כי להקרות שלילה צריך שיהא הכתוב מוצרך אליו. ומה שאמר עוד בכי לא תצא הוא לאו מפני שלא הוצרך לכתבו שהרי קי"ל אין למדין מן הקנסות, נ"ל כי זה שאמרו אין למדין מן הקנסות היינו דוקא ממונא מקנסא אבל קנסא מקנסא ילפינן כדמשמע מתוך סוגיית הגמרא דפ"ק דמכות (דף ד':) דקא בעי מ"ט דר"מ שאמר עדים שאמרו מעידים אנו באיש פלוני שחייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממים שלוקים ומשלמים ומשני אמר עולא גמר ממוציא שם רע מה מוציא שם רע לוקה ומשלם אף כל לוקה ומשלם ושואל הגמרא מה למוציא שם רע שכן קנס, ופירש"י שכן קנס וכל קנס חדוש הוא ומחדושא לא ילפינן לממונא, עכ"ל. ומשני סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממים קנסא הוא פירוש ולכך יכול למגמר מינה, הרי בבירור דקנסא מקנסא ילפינן, ומעתה היינו יכולים ללמוד אמה העבריה מעבד הכנעני אי לאו קרא דלא תצא שגם ענין אמה ועבד עברי שיצאו בשש או ביובל או בסימנים או במיתת האדון לפי דעתי קנס הוא על אשר קנה בני ישראל לו לעבדים והכתוב אומר כי לי בני ישראל עבדים לכן הוציאם הכתוב לחרות בזמנים האלה ואף אם קנאם יותר על דמיהם, וא"כ פירושיו בפסוק לא תצא יתבטלו כי איננו לאו.

ומה שאמר עוד (ג) כי קרוב הוא בעיניו שלא להכניסו במנין אבל לא מטעם הרב רק על טעם אחר והוא כי היה צריך לכתוב לא תצא כדי שלא נחשוב שפרשת ראשי איברים כוללת כל העבדים או שידבר בעברים בלבד, בזה איני יכול להכריע מאיזה טעם הוצרך לכתבו כי לא ירדתי לסוף דעתה של תורה.

ומה שאמר עוד (ד) שגם כי מצאנו דעת רבי אליעזר במכילתא שפירש פשטיה דקרא בכנעני מ"מ אין דעת חכמים כן כי לדעתם יצטרך לא תצא למעט עבריה ועברי, בזה איני צריך להשיב כי הוא כשיטת הרב.

ומה שאמר עוד (ה) כי בזה צריך דקדוק ועיון גדול אם יש להכניסו במנין או לא, אני נשען על עיון הרב שהכניסו במנין המצות כי ידעתי כדאי הוא לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק: