מגילת אסתר על ספר המצוות, שורשים ג:ב

נראה לי שהנכון כדברי הרב שלא יעבוד עוד אינה מצוה נוהגת לדורות, וראייתו שאמר הרמב"ן (א) שממנה נתעורר הרב לעשותה מצות שעה טובה היא מאד, והוא כי בפ"ק דחולין אמר שהלוים נפסלים בשניהם ושם אמר יכול אף בשילה ובבית עולמים כן ת"ל לעבוד עבודת וגו' לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף, הרי בירור שלאו זה על הלוי הזקן לא היה רק במדבר שאז היתה העבודה בכתף ואז נפסל לכל הדברים שהם עבודת הקדש כשוער ומשורר. וכן משמע מפירוש רש"י שפירש יכול אף בשילה ובבית עולמים שאין עבודת לוים אלא שוערים ומשוררים יהו נפסלים בשנים, משמע שבזמן המדבר היו נפסלים אף לאלו.

ומה שדרשו בספרי אבל חוזר הוא לנעילת שערים ולשיר דמשמע דבמדבר היו כשרים אליהם, זאת הברייתא שלנו חולקת עליה, זה הנשמע ממאמר זה, ולא כמו שאמר הרמב"ן (ב) כי משמעותו הוא שבמדבר הלוי הזקן היה נפסל לעבודת פנים בלבד אמנם אחר הכנסם לארץ לא נפסלו כי אם מנשיאות הארון, שהרי לא הוזכר בגמרא נשיאות הארון כלל ולא שום שאר עבודה רק בסתם שאלו על הלוים אם יהיו נפסלים לעולם בשנים, ומשמע שבכל העבודות היו נפסלים, והשיבו כי פסול זה לא היה כי אם בזמן שהעבודה בכתף שהוא במדבר.

ומה שאמר עוד (ג) כי דוד אחרי טעותו בנשאו הארון על העגלה אמר ללוים שיתקדשו, ושם כתוב ויספרו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה, שנראה כי לא היו כשרים לשאת את הארון רק מבן שלשים שנה ומעלה ומנין זה משמע עד בן חמשים דוקא, אני אומר כי אין בפסוק שיעור למעלה רק שיעור למטה, והדברים ככתבן.

ומה שהביא עוד (ד) הפסוקים האחרים הכתובים בדברי הימים על הלוים שהוכשרו פחות מבן שלשים שנראה שהביאם לחזק כוונתו כמו שכתבתי לעיל, ולפי דעתי אין משם סיוע כלל, לפי שאם הובררו יתר על חמשים בעבור שלא היו למשא הארון אז היה לו לדייק כן, אבל על בחרם אותם שהם פחות מבן שלשים לא נשמע גם כן שאותם שהם יתר על חמשים כשרים לזאת הסבה.

ומה שאמר עוד (ה) שאם נאמר שלא יהיה עוד ללוים משא בכתף מימות יאשיהו שגנז הארון על זה לא תהיה מצות שעה מאחר שאינה נגדרת בזמן או במקום וימנה גם כן ולא יעבוד עוד דלוי זקן, פשיטא כי על זה לא תקרא מצות שעה שכן היא סברת הרב גם כן, כמו שכתב הוא עצמו בשם הרב, אבל טעם אמרו היותה מצות שעה הוא מפני שבמדבר היו נפסלים אף להיות שוערים ומשוררים ובשילה ובבית עולמים הוכשרו כמו שמשמע מהמאמר שהביאו בפרק קמא דחולין יכול אף בשילה וכו' ולא מפני שאין עוד ארון לשאת כי על זה לא תהיה מצות שעה.

ומה שאמר עוד (ו) כי אם היתה בטלה זאת המצוה ממשא בכתף תבטל גם כן לאו דלא יסורו ממנו, אמת הוא זה, אמנם הרב לא הוציאה מן המנין כאשר כתב הוא בעצמו שראה במצוה ל"ד שהרי כתב שהכהנים נצטוו לשאת הארון בכתף כשנרצה לשאת אותו ממקום למקום, וכמו שנכתוב לפנינו בע"ה: