מגילת אסתר על ספר המצוות, שורשים יד:א

נראה לי שהנכון כדברי הרב למנות כל העונשים שהם ממין אחד במצוה אחת ולא כפי חלוק החטאים, מאחר שאמרו לנו בפרק ארבע מיתות זו מצות הנסקלים וזו מצות הנשרפים וכו' דמשמע שכללו כל הנסקלים במצוה אחת. ומה שאמר הרמב"ן (א) שהרי אמרו לנו ג"כ מצות השביתה כיצד ומ"מ תמנה למצות חלוקות, נ"ל שהוא לא הבין דעת הרב, כי ראית הרב אינה על פרשם לנו מעשה הסקילה כיצד או מעשה השרפה רק על אמרם זו מצות הנסקלים שנראה שהיא מצוה אחת וכן זו מצות הנשרפים וכן כלם ובאלו שהביא לא אמרו בהם זו מצות שביתה זו מצות תקיעה.

ומה שאמר עוד (ב) כי קושית הרב מענין המלקות אינה קושיא מפני שלא בא הצווי ללקות חייבי מלקות בכל המקומות, נ"ל כי גם שלא בא הצווי בכל אחד ואחד מהם מ"מ הרי פירשו לנו מקבלי התורה שראוי להלקות העוברים על הלאוין הדומים ללאו דחסימה: