מגלה עמוקות חלק ב פג

שברת אלא שרבבת תרווייהו איתנהו בעכו"ם או שברת יהיו פחות א' או שרבבת יותר א' והם נחלקו על ב' מערכות י"ו למעלה וכן י"ו למטה בלחי התחתון י"ו שינים. וכן נקרא לבעל שם לב איברים פנימים י"ו עד הלב ומן הלב ומלמטה ג"כ י"ו איברים והיא סוד אלף שנחלקה על י"ו למעלה י"ו למטה לכן אמר לא מצתי חן בעינך חסר א' כי משה היה הלב על סוד שקבל אח"כ ה' חומשי תורה שהתחלתה בב' ומסיימת בל' ז"ש למה הרעות לעבדך בגלגולא קדמאה ולמה לא מצתי עתה חן בעיניך לתקן אלף שהפריד נרג"ן בל"ב נתיבות חכמה ל"ב אלקים של מעשה בראשית הרגני נא עתה הרוג כמו שהרג אותו בקין בסיבוב ראשון שלו. ובר"מ ובתיקונים איתא אינון שמבליעין תיבות בתפלה עלייהו איתמר הבשר עודנו בין שיניהם טול קיסם מבין שיניך ע"ל פ' קדושים כי היכי דלימטי לי' שיבא מכשורא י' הוא שיבי ו' היא כשורי ויהי העם כמתאוננים שגרמו (בראשית ג) ו"י גרש את האדם מי יאכילנו בשר שרצו לאכול בשר מסטרא דקדושה שהרי במצרים אכלו דגים ויש יותר ניצוצות טהורות בדג שהרי דגים באסיפה ת"ח מיתתן באסיפה ז"ס עינא פקיחא לאכול דג בסעודה ג' של שבת. ומשה אמר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם על אינון ניצוצין טהורות שהם תקועין בבשר כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ומה שמעלין בשחיטה ובברכה אינם ראוין לזה קאמר אם את כל דגי הים יאסף להם שהוא דים באסיפה בעלמא ואין, שם שחיטה ק"ו שאינם ראוין לזה שימצאו מציאה סוד ניצוצות טהורות ז"ס שאמר (ירושלמי) שבטים מציאה מצאו ויצא לבם כי סוד כסף שלקט יוסף על סוד (ברכות פ"ב) ניצוצות טהורות שהיו תקועין במצרים שבשביל זה ירד יוסף למצרים ללקט אותם אנו שאבדנו את ר' סימון חבירינו שהיה ניצוץ טהור (איוב כח) כי יש לכסף מוצא אבל (שם) והחכמה מאין תמצא זה שאמר את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם להמציא להם ניצוצות טהורות והם היו מסטרא דרע ולא מסטרא דטוב. לכן אמר והאספסוף אשר בקרבו דייקא סוד ניצוצות המובלעים לכן אמר הקב"ה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל הם סוד ע' ניצוצות ע' שרים של מעלה שנבלעו ואצלתי מן הרוח אשר עליך כי משה היה בסוד אדם קדמאה שהיה כלול מכל ס' רבוא פרצופים וכל הנשמות מסוף העולם עד סופו היה תלוין עליו ז"ש אם כ'כ'ה את עושה לי כ"לל כ"ל ה"פרצופים. קומה י"י סוד שיעור קומה נ' הפוכה נשמה שהפכו

על אודות הכושית אשר לקח. רזא דמלה בזוהר מתרץ מ"ט יעקב גופו ועצמותיו העלו לארץ ישראל ויוסף עצמותיו ולא גופו ומשה לא גופו ולא עצמותיו האר"י ז"ל מתרץ לפי שיוסף יצאה ממנו שכבת זרע (בראשית מט) ויפוזו זרועי ידיו לכן לא נקבר גופו בא"י אך לפי נגמר המעשה נקברו עצמותיו אמנם משה אע"פ שלא יצא ממנו טפה עכ"ז לקח אותה אשה כושית בדברי הימים של משה לכן לא נקברו לא גופו ולא עצמותיו בא"י הוא (משלי לא) אשה יראת י"י ויעקב שלא לקח תמנע פלגש נקברו עצמותיו וגופו וזה ענין נבואת אלדד ומידד מתנבאים מ"שה ת"הא נשמתו ב"גן [אלקים] ו"יהושע מ"כניס ולא היו יודעים הטעם שלא יכנס לא"י כי עדיין לא ידעו גזירת סלע והנה היה העם חושבין כטעם כמ"ש בזוהר ע"פ היש בה עץ אם אין אם יש בא"י עץ חיים אם אין שאין בא"י עץ החיים אינה כדאי שיהיה משה בא"י כי משה וס' רבוא דיליה מעלמא דאתי אינון ואינן צריכים לא"י כדעת ר"ע (סנהדרין) דור המדבר אין להם חלק לעו"הב שאינם צריכין לה ולפי שדבר בלשון דלא משתמע אמר עליה שבקיה לחסידותי' ועל סברא זו נתקנאו מרים ואהרן באומרם כי בלי ספק טעם מניעת משה רבינו לא"י הוא עבור אשה הכושית אשר לקח ועשה עמה מעשה אישות לכן אין ראוי שיקבר בא"י ואם היה הטעם עבור שנבואת משה שהוא פני המה והלא גם בנו דבר י"י גם אנחנו מזה השורש של נשמת משה כי ג' אלו ממקור אחד הם ואם משה מיסוד אבא אהרן מיסוד אמא וכן מרים ממלכות לכן נקרא אהרן אחיו של משה כי תרין אינון ראשי אמנ"ה א"הרן מ"שה נ"צח ה"וד ולמה לא יכנס כמונו כי עדיין לא נגזירה גזירה על אהרן ומרים שלא יכנסו לארץ והשיב הקב"ה שאין בזו טענה כלל כי אם של הזוהר כי טענת גם בנו דבר י"י אינה טענה כי יש חילוק גדול בין גדר נבואת משה לנבואתם אך שמרים היתה אחות אהרן בנבואה אבל לא אחות משה ולכך עונשה של מרים נג"ע לפי שחשדה למשה על שנענש בנגעי בני אדם שהוציא טיפין דיליה בגופא נוכראה כי באמת חרב נעץ בינו לבינה ולא נכשל בזה מזה למדו אף אהרן נצטרע שחטא בזה

במדרש מי ראה נגע מרים (זבחים) אם משה ראה הא זר הוא ואין זר רואה את הנגעים אם אהרן הוא קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים כו' מקשים למה לא אמר בקיצור גם גבי משה דקרוב הוא כו' ומתרצין מפי הרב הגדול למוהרר נפתלי הירש מלובלין דכיון דכוונת המדרש להורות ולפרש שאין זר רואה את הנגעים ובתחילה קאמר שיעלה על דעתך שחכם גדול בדורו רואה את הנגעים וקאמר א"ת משה ראה ואמר שאינו כן לפי שאין זר רואה את הנגעים בפיר"שי אפי' חכם גדול כו' לפי שהוא גזירת הכתוב דדווקא כהן ואם היה אומר גם גבי משה לפי שהוא קרוב אכתי הוה צריך למימר דלמא ת"ח אחר גדול כבודו היה רואה כגון יהושע או איזה נשיא והיה צריך לומר אין זר רואה את הנגעי' וא"כ עכ"פ היה צ"ל שאין זר רואה את הנגעים ואין כאן קיצור וניחא להורות גבי משה שהוא הגדול שבישראל שאין זר רואה ואח"כ לומר שאין קרוב רואה גבי אהרן ודו"ק. ול"נ ליישב דאיתא בגמרא סוף זבחים מפלפל אי משה כהן הוה או לא ונ"מ לדינא ע"ש קאמר בגמרא מיתיבי מי ראה נגע מרים כו' קתני מיתת משה זר הוא