מגלה עמוקות חלק א קלג

גימטריא י"ש מזולל זול"ל גימטריא ע"ג היא קליפת ע"ג שהוא נגד חכמה שבקדושה איתא בגמרא דיבמות בימי דוד אמעט שני' דכתיב תהלים צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה כתבו התוס' אף על גב דהאי קרא בתפלת משה כתיב מסתמא דוד אמרה שמצינו שחי כך אבל משה מצינו שחי יותר עד כאן ועיין בעין יעקב מ"ש בזה אך רזא דמלתא כי משה אמר על עצמו וגם כלפי דוד ומדוקדק דקאמר ימי שנותינו בל' רבים גם בהם דקאמר אמאי קאי בהם אבל הענין דאתמר בזוהר שאדם היה לו לחיות אלף שנה וחיה תתק"ל שנים והניח ע' שנים לדוד ובמקום אחר איתא ששנות משה שהיה ק"ך הגיעו לו מן אדם ע' שנים ומן נח נ' שנים שחיה תתק"ן שנים והא והא איתא שהשנים בעצמם היו ארוכים בעת צרות עולם כל שנה כפול ונחלקים אלו הע' שנים של אדם לשנים על דוד ומשה וזהו נרמז בר"ת אד"ם א"דם ד"וד מ"שה כי גם משה לא היה לו חיים מזה העולם כי היה נשמתו מעולם העליון בסוד כי מן המים משיתיהו וזהו שנאמר (שם סח) לקחת מתנות באדם וזהו שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה ר"ל בהם באותן אלף שנים הנזכרים לעיל מנייהו הגיעו לנו מהם ע' שנים. גם שב"י עם הכולל בגי' וזה"ו ראוב"ן ויהוד"ה (שם) עלית למרום שבית שב"י ר"ת ש"ני ב"ני י"עקב היינו שקירב משה שני בני יעקב ראובן יהודה כדכתיב (דברים לג) יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה וכמ"ש במדרש אמר יעקב באתי מרחוק ואיני מקרבך עד שיבא משה שכתוב (שמות יט) ומשה עלה אל אלקים בשעת מ"ת במ' יום שהיה בהר התפלל על שני שבטים לקבל תשובתם ושמע הקב"ה לדבריו וזהו גילה בסוף קודם מותו ויאמר י"י מסיני בא וגו' יחי ראובן ואל ימות וזאת ליהודה וז"ש במדרש אתמול היה מקרב למי שרוצה ואמר יחי ראובן ואל ימות ועכשיו הוא מתחנן לכנס לא"י ואין מקבלין תפלתו וקשה דהא בפסוק של יחי ראובן אמר בסוף קודם מותו וביום מותו איך אתמול כו' וגם איך אמר משל עי"ש במדרש אלא היא הדבר שמאז בתחלת גדולת משה כשעלה מרום התפלל תיכף על שני שבטים אלו ונשמע תפלתו ואחר כך קודם מותו בברכתו גילה ענין זה והטעם שלא היה יכול משה לקבל התורה אלו היה פגם בשבטים גופא מעוונות ראשונים שעשו ופגמו בעריות כמו ראובן ויהודה כדאמר במדרש שלא היו יכולים בני ישמעאל לקבל התורה מפני שכתוב בה (שם כ) לא תנאף ה"נ היו יכולים לומר גבי שבטים אלו וכמה שכתוב בגמרא אפשר עתיד שבט ראובן לעמוד על הר עיבל ולומר (דברים כז) ארור שוכב עם אשת אביו וגו' ויבא חטא זה לידו וכו' א"כ כל שכן בשעת מתן תורה שעמדו שם כל הדורות וכל השבטים ואבות גופייהו כמ"ש ישראל סבא וזה שאמר (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל בית יעקב היינו בני ישראל ממש אלו השבטים וגם מחמת ענין התורה ידע משה לדון ולהורות שלא חטאו אלו השבטים בכלל וכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה כדאיתא בגמרא כמה מ"ד וכן ביהודה כפי כמה טעמים מוכח שלא חטא כלל ע"כ נתאמץ משה תיכף באותו מעמד לקרב אותם אל השכינה וז"ש שבית שב"י לשון תשובה היינו ששבו למקומם ועיקרם לשבתם ולקבלם בתשובה שעשו גם כד מעיינין במלתייהו לא חטאו באמת כי ראובן לא חטא במעשה שבלבל יצועי אביו ועיקר החטא שבלבל מצע השכינה כמה שכתוב אז חללת יצועי עלה גם יהודה הותרה לו קודם מ"ת ומי"י יצא הדבר כמ"ש (בראשית לח) צדקה ממני יצאה כבושים ולא חטא רק קצת במחשבה וכל זה רמז בפסוק שא' עלית למרום שבית שבי ר"ל שהשבת אותם שני בני יעקב על ידי תשובה שעשו לחזור לקדושתן הראשונה וזהו ענין התשובה שר"ל שישוב (איוב לג) לימי עלומיו כמו קודם החטא והיינו שיתפלל שיקובל תשובתם לקרב וא' הפסוק מאיזה ענין בא לו זה שעשה כן וא' לקחת מתנות באדם משום שלקחת מתנות היינו ע"פ מ"ש במדרש והזוהר שבשעת מ"ת באו עשו וישמעאל שחזר הקדוש ברוך הוא עליהם לקבל התורה ולא רצו משום שישמעאל אמר מה כתיב בה (שמות כ) לא תנאף ועלי נכתב (בראשית טז) והוא יהיה פרא אדם ועשו אמר מה כתיב בה לא תרצח וכתיב על חרבך תחיה א' הקדוש ברוך הוא במה אפייס לישראל שיקבלו התורה כי אתם הבכורים ונתנו לישראל מתנות ישמעאל נתן פריה ורביה ועשו דיני נפשות ויהב לון נבזבזין סגיאין לקבל התורה ומטעם זה ראה משה שגם גבי ישראל יהיה מקום ללון תלונות אלו שעברו על לא תנאף ובאמת הם עשו תשובה גמורה שראויה לכפר להם וע"כ א' שבית שב"י היינו ש"ני ב"ני י"עקב מאיזה ענין בא לו לבקש באותו זמן עליהם שיקובל תשובתם ואמר על ידי שלקחת מתנות באדם היינו מן א"ה עשו וישמעאל כנ"ל כדי שתקבלו התורה ע"כ הוכרח את בני ישראל שיכשרו לקבל התורה ולא יהיה פ"פ לומר גם אתם חטאתם באלו ע"כ בקש שיקובלו תשובתם וסוד היה מליץ יושר בדבר אמת ללמדו כו' שבאמת לא חט ראובן רק שבלבל. צע השכינה אבל לא כמשמעו בגוף המעשה וז"ש (תהלים סח) ואף סוררים לשכון י"ה אלקים ר"ל כמו ואף גם דהיינו זאת ועוד אחרת הי' ממליץ לפניהם וא' כי גם היה רק סוררים לשכון י"ה אלקים היינו שדי ומסיר מלשכון השכינה באוהל יעקב כי שתי מצעות