מבוא שערים צ

תוך או"א והנה נצח דאריך נכלל בהוד שלו ועלה בחסד דאבא והוד דא"א נכלל מנצח שלו ועלה בגבורה דאימא ויסוד דא"א חציו הימין ביסוד אבא וחציו השמאל ביסוד אימא ע"כ. ולענד"נ כי נת' לעיל כי כל צד ימין דא"א הוא דכורא וצד שמאל הוא נוק' א"כ נו"ה דדכורא עלו באבא ונו"ה דנוק' עלו באימא כי כיון שצד ימין הוא דכורא ודאי שיהיה כללות הוד בנצח וכן מצד שמאל שהוא נוק' צריך שיהיה כללות נצח בהוד ההוא גם תבין כי חג"ת דא"א הם תמיד בג"ר דאו"א שהם נק' או"א עילאין ונה"י דא"א עלו בחג"ת דאו"א שהם י"ס ותבונה. בהתחלקות הפרצוף ושם היה הזיווג העיקרי ושם הוא חזה דכללות או"א והוא ב"ן דתבונה כנלע"ד. הנה אחר כ"ז הז"א שאין בו עתה רק ו"ק כנודע עלו חג"ת שבו והלבישו לנו"ה ועטרה דאריך ואח"כ עלו נה"י דז"א והלבישו לחג"ת דז"א עצמו ואח"כ עלתה נקודות המלכות כנודע כי גם היא לא יצאה ממנה נקודות הכתר לבד שהוא הי' ונקודות מלכות זו עלתה אח"כ והלבישה את היסוד דז"א בסוד עטרה. אך לפעמי' או"א הם ב' פרצופי' שלימים ולפעמים כ"א מהם נחלק לב' כי אבא נחלק ונעשה ממנו אבא וי"ס ואימא גם היא נחלקת לב' שהם בינה ותבונה. והנה עתה אשר עלו כל האורות למעלה וכן בע"י עלו ב"פ אמצעים דנו"ה שלו והלבישו ב"פ עליונים דנו"ה שלו ונתרבה שם האור מאוד ואין כח ביסוד ע"י הניתן באמצע ב"פ הראשונים דנו"ה דעתיק לסבול כ"כ אורות לכן נבקע ונסדק לאורכו ממטה למעלה ומתגלים החסדים שבתוכו ואז בין החסדים ובין הגבורות אשר בו הם בגלוי ואין ביניהם שינוי ולכן עתה שכולם מגולים נעשה מהארת כל החסדים פרצוף שלם מאבא לבד וכולל עמו י"ס ומהארת כל הגבורות נעשה עתה פרצוף שלם מבינה לבד וכוללת עמו התבונה כי כל החסדים המה בהשוואה א' וכן דגבורות הם בהשוואה א' ושמור כלל זה כ"מ:

שנאמר ונכתוב כי אבא וי"ס או הבינה ותבונה נכללים יחד בפרצוף א' להזדווג כנודע הנה תמיד הוא באופן הנז' כי נבקע יסוד דעתיק שבתוך א"א ועי"ז נעשה הכל פרצוף א' לבד כמ"ש בע"ה בענין זיווג או"א לצורך עיבור ב' דמוחין דז"א שאז נכללים יחד בפרצוף א' והוא עד"ז וזכור הקדמה זו. ונחזור אל הענין כי הנה שיעור או"א בכל בחינותם הנז' שהם י"ס ותבונה כל שיעור אורך קומתם הוא מן הגרון דא"א עד מחצית הת"ת שלו דאריך ולא הוצרכו גם הם לאסוף רגליהם כמו עתיק ואריך אנפין ואריכו הקומה. אמנם כאשר הם בלי אסיפת רגליים הלבישו את נצח הוד יסוד דזעיר אנפין המלבישים על חכמה גבורה ת"ת דזעיר אנפין עצמו. וא"ת הנה גם הזעיר אנפין היותר קצר הקומה מאריך אנפין אפי' אחר התיקון וכ"ש עתה כי כמו שאבא ואימא מלבישים ג"א דא"א כן ז"א אינו מלביש רק ב' אחרונות דא"א וא"כ למה הוצרכו ו' נקודים שלו לכלול להתלבש ג' גו ג' אך הטעם הוא כמש"ל פי"ז ע"ש היטב עוד ט"א וית' לקמן כי סיבת שבירת כלים דזו"נ היתה לסיבת הפירוד שביניה' ועתה בסוד העיבור הנכללו ג' גו ג' נתייחדו בסוד יחוד גמור ועי"ז נתקנו ולכן גם שלא הי' צריך לכלול ג' גו ג' הי' כך לסיבת היות' בהם קשר אמיץ ויחוד גמור וחזק כי הוא עיקר התחלת תיקוני אמנם עתיק וא"א שהם ארוכי' גבוהי' קומה ונשארו קצת בלי לבוש הוצרכו לאסיף קצת' המגולה למעלה לעשות להם לבושי' ע"י תיקון זו"נ כמ"ש. עוד יש טעמי' אחרי' לההלבשות עתיק וא"א והתכללות' ע"י אסיפת רגלי' וית' בע"ה לקמן. עוד ט"א למה הוצרך עיבור זה דז"א להעשות ע"י אסיפת רגלי' דעתיק וא"א והענין כדי שע"י עליה זו יתבקע היסוד דעתיק ונעשו ד' פרצופי' או"א ב' פרצופי' לצורך עיבור הז"א בתוכם. ועוד ט"א לצורך ז"א עצמו כי בהיות נה"י דא"א ג' כלילין בג' שהם חג"ת דיליה הנה בבוא ז"א להתלבש ישאר גם הוא כמוהו בבחי' ג' כלילין בג' נה"י דיליה בחג"ת דיליה כמו א"א ועי"ז יהי' תחל' תיקונו כנ"ל. ועוד ט"א לסיבת א"א עצמו כי ע"י עליות נה"י שלו באו"א נמצא היסוד שלו תוך ב' היסודות דאו"א ואז יכול להזדווג ע"י היורדים מ"ד ומ"נ ויוצאי' טפה לצורך הז"א לתקנו כמ"ש לקמן ונמצא עתה כי אותן הז"מ שעלו ונתחברו שהם בחי' זו"נ הם עומדים באמצע בין נה"י דא"א המתלבשים בהם ובין פנימי' או"א הכוללי' ד' פרצופים שלהם כנז' ונמצא כי זו"נ הם מלבישים לנה"י דא"א ומתלבשים תוך או"א בתוך מעיה' בסוד עיבור כי כן צורך אל העיבור ועם זה אין כאן מקום שאלה איך או"א שהם יותר מעולים נעשי' לבושי' לזו"נ הקטנים מהם במעלה התשובה כי מבשרינו אחזה אלוה כי הולד והעובר ניתן במעי אמו בפנימית ולא מפני כך נק' עליון יותר מאמו כי הוכרח להיות כן לצורך העובר להתקן שם כי שם אין יכולת בחיצונים לחזור ולהדבק במלכים אלו. עוד ט"א כי הז"א אפי' בהיותו בפרצוף שלם בי"ס אחר התיקון הוא קטן מאוד מאבא או מאימא כי נה"י דתבונה נעשי' מוחין בז"א ומתלבשין תוך כל שיעור קומה ומה גם עתה שאין בו רק ו' נקודי' קטנות ולא בסוד פרצוף וגם הם ג' גו ג' נמצאו כי כל בחי' ו"ק אלו נכללים הם יחד ועומדים בחצי' התחתון דת"ת דאימא שהוא הבטן שלה ומקום ההריון ובכל השאר אינו חוצץ בין א"א להם ולכן אין זה נק' חציצה והפסק זו"נ בין א"א לאו"א. ועוד ט"א כי להיות שנכללו בב' אורות רבים לכן אפי' היה הז"א מפסיק לגמרי בין א"א לאו"א אינו מעלה ומוריד מחמת רוב האורות אשר שם. סליק פ"ו בעה"י

פרק ז אחר שנת' בפ' הקודם איך נתלבשו עתיק וא"א וזו"נ לצורך העיבור נבאר עתה איך אחר התלבשות הזה נזדווג א"א לצורך תיקון זו"נ ונבאר תחלה הזיווג א' דא"א הנק' זיווג עליון דנשיקין אשר יעדנו לעיל לבארו. הנה ביארנו כי חכמה דאריך