מבוא שערים ט

וכשהיא רובצת מוכרח שנשפל יסודה למטה מריש ירכותיה שהם נ"ה ולכן דעת זעיר לתתא מחו"ב שלו ואמנם א"ק עומד ולא רובץ ואז פרקי קדמאי דיסוד הקבוע בסוף הת"ת הוא הגוף ודאי שהוא גבוה מניה נמצא כי בנקודה הזאת דעת שלהם גבוה למעלה מחו"ב שלהם נמצא כי מסיום היסוד דא"ק הניתן בדעת הנקודו' משם בסופו יוצא הבל והארה לחכמה ובינה דנקודות שהם תתאי מיניה נשארו עתה ז' נקודות שהם תחת האותיות ולכן יצאו למטה מתחת הז' הנקודות תחתונים דנקודות מי' צפרנים רגלי א"ק להאיר להם. והנה הנקודות הם ז' וצפרנים הם י' והענין כי הנה ז"ת מתו לגמרי פני' ואחור כנז' בפ"ד ואחוריים דאו"א גם הם נשברו ועוד יש בחי' אחרת שהם נה"י דכתר דנקודות בחי' אחוריים שלהם יורדין לעשות מוחין לאבא וגם הם נשברו הרי הם י' מלכים אשר הם מאירים דרך צפרנים ואמנם היות י' בחי' אלו מאירים דרך הצפרנים כבר נת' כל זה גורם היות ז' נקודים תחתונים חסרים האר' האוזן כלל ואו"א לא היה להם הארת האוזן רק הארה בעלמא והכתר גם הוא אעפ"י שלקח האור עצמו של האוזן הנה הוא בריחוק מקום וכפי מדריגת האלו היה אופן שבירת הכלים משונים כמ"ש בפ"ד ועיין ש"ב ח"ב פ"ד

פרק ו ונבאר עתה ענין אופן התחלת הנקודים ויציאותיו מן האורות עין דא"ק ואמנם יציאתם לא היה כסדר יציאות העקודים כי שם יצאה המלכות ראשונה מכולם והכתר אחרונה כנ"ל ש"א ח"ג פ"ג. אכן פה היה להיפך כי תחלה יצא הכתר ובו כלולים כל הט' שאחריו ונשאר במקומו ואח"כ יצאה חכמה מכלי הכתר ונכנס במקומו ובה כלולים כל הח' שתחתי' וכן עד סוף עד שיצאת המלכות באחרונה במקומו וכמ"ש כ"ז באורך להלן גם פה היה שינוי אחר כי בעקודים יצאו תחלה האורות אח"כ בחזרת' להתעל' בשרש' נעשו בחי' הכלים כנ"ל ש"א ח"ב פ"ג. אכן בנקודי' תחל' יצאו הכלים ונעשו ע"י הסתכלות אור העין בג' אורות אח"פ כנ"ל פ"ד ונמשכו במקומם זא"ז ע"ד הנ"ל שתחלה יצא הכתר בכלי שלו ובו כלולים כל הט' אורות וכן עד תשלום הי' אורות. והנה בצאת אלו הי' נקודים הנה בג"ר שלהם כח"ב יצאו יותר מתוקנים כי יצאו דרך קוים ועי' בח"ג פרק ד' איך יש קוים עם היותם עגולים אך הז' תחתונים לא יצאו מסודרים דרך קוין אלא זו תחת זו נפרדים זה מזה וכמ"ש חלק ב' פ"א כי לזה נק' רשות הרבים ש ראשונות כח"ב קבלו אור מאח"פ בחי' כליהם כנ"ל פ"ד ולכן יצאו מתוקני' והז"ת שחסר מהם אור האוזן כנ"ל פ"ד ולכן לא יצאו כליהם בתיקון זו מזו כי לא היה מי שיחברם יחדיו ויהיו לאחדי' ובש"ב ח"א ע"ש ועי' באדרא נשא קל"ה איך חסרון התיקון גרם מיתת המלכים שיצאו דרך קוין. עכ"ז לא היה כי אם בפני עצמו בבחי' פרצוף ממש כאשר הוא אחר התיקון כנז' בח"ג זולתי היה שג' בכללות היו דרך קוין כתר חכמה בינה אך לא כ"א בבחי' עצמה ולכן בג' כלים הראשוני היה בהם יותר חוזק וקיום מז"ת כמ"ש בח"ב פ"ג וד' ולכן לא נשברו. ונבאר עתה סדר יציאתם של האורות כי תחלה יצאו הי' כלים ואח"כ התחילו לצאת האורות כנ"ל ותחלה יצא האור הכתר בכלי שלו ויצאה עמו כל הי' אורות התחתונים ולהיות אורם בטלים באורו דוגמת שרגא בטיהרא ולכן היה יכול הכלי של הכתר לסובלם שם ולא נשבר וגם לסיבה הנ"ל כי קיבל הארת האוזן ואח"כ נשאר בכלי הנז' אור שלו שהוא כתר ויצאו הט' אורות תחתונים ונכיסו בכלי של החכמה וזה היה אחר שנזדווג הכתר מיניה וביה כי הוא ג"כ כלול מזו"נ ובכח הזיווג ההוא הוציא לחוץ הכלי של החכמה ע"ד הנ"ל ש"א ח"ג פ"ג כי א"א להוציא אורו' אלא בנח זיווג ושמור כלל זה. ובהיותם בכלי החכמה כל הח' אורות הם פחותים ממנו ויכול כלי החכמה לסובלם כי הז' מלכים תתאין הם כלולין בו ואינם ניכרים דמיון הבני' הנכללים ונרשמין במוח הזכר כעין הטפה קטנה ואח"כ נשאר שם אור החכמה והוציא את הבינה ובה כלול הז' בנים טפלים אצלה דמיון העובר שבמעי אמו ונתנם החכמה בבינה בסוד הזיווג פנים בפנים והיו כולם בכלי הבנה כי תחלה היא אחור באחור ואח"כ נזדווג הכתר מיני' וביה והמשיך להם מוחין ואז חזרו והיו פב"פ והז"ת נתנו בה והיה בה אח"כ בסוד מ"נ והי' מעמידן בחי' מוחין דאו"א ואח"כ נזדווגו יחד או"א ואז הולידו ז' מלכים אלו כמ"ש לקמן. וגם ב' כלים דחו"ב לא נשברו ואח"כ בצאת ז"ת מן כלי הבינה אז היו יוצאים ונכנסים כ"א בכלי שלו ואחר כניסתו לא היה הכלי יכול לסובלו והיה נשבר כי תחלה יצא המלך הא' מן הז' שלו ונכנס בכלי שלו ובו כלולים ו' שתחתיו ולהיותם כולם שוים יחד זה בזה אין הכלי יכול לסבול כולם והיו נשברים ואז אור הא' מן הז' שלו היו חוזר לעלות ולהתעלם אל שרשו והכלי מתבטל והיה הו' אורות יורדים ואח"כ נכיסו בכלי הב' מן הז' וגם לו קרה כמקרה הראשון עד שנמצא שאור המלכות לבד יורד בכלי שלה וגם הוא נשבר וכמ"ש בח"ב. ונבאר ענין זיווג חכמה ובינה להוציא ז"ת כנ"ל ותחלה נבאר היטב ענין זיווג פב"פ או אב"א הנז' בכל הזוהר ומזה תשכיל לשאר מקומות. דע כי ד' מיני בחי' הם בכל מיני זיווג שבכל זו"נ בכל עולם ועולם והם זיווג פב"פ או אב"א או פנים דזכר באחור דנקבה או פנים דנוקבא באחור דזכר והסדר הוא כך שבתחלה הם אב"א שהוא גרוע מאוד ואח"כ היה אחור בפנים כי אחורי החכמה מביט אל פני הבינה ונמצא שיש כח בנקבה להפך פנים לקבל אחורי הזכר אך לא הארת פניו ממש. אח"כ מדרגה יותר עליונה והוא כי הבינה מקבלת הארת פני החכמה *(כתר חכמה בינה דעת חסד גבורה ת"ת נ"ה יסוד מלכות)*