מבוא שערים עה

עולה התבונה זו הג' בהיותה מלובשת בתוך ז"א ועולין היא והז"א עם התבונה העליונ' שהיא הבחי' השנית לבינה ועליה נאמר הפסוק אני ישינה ולבי ער שאמרו בתיקונים אני ישינה וכו' והבן זה. והנה כשהתבונ' זו הב' עול' עד התבונ' הראשונה ועולה עם הז"א בהיותו מלובשת את התבונה האחרונה אז נק' הזעיר ואיש תבונות ידלנה כי הז"א הוא איש ודולה ממימי התבונה האלו משתיהם ביחד ויונק מהם. אמנם כאשר הב' בחי' האלו דהיינו הב' תבונות עולות ונכללות בבינה העליונה וגם הז"א עולה ונכלל עם התבונ' התחתונה כנז' אז נק' הזעיר עם בינות הוא כי כל שלשתן נק' בינות כי כולו במקום בינה עומדים ואז אין הקליפות נאחזות כלל בז"א כנודע כי מהבינה ולמעלה אין הקליפות נאחזו' אך כל זמן שלא עלה הז"א עד הבינה העליונה אעפ"י שעל' עד התבונה העליונה שאז נק' איש תבונות כנז' עכ"ז יש לקליפות אחיזה בו ואז נק' לא עם בינו' הוא וז"ס כי לא עם בינות הוא וע"כ לא ירחמיהו עושהו כי אינם רחמים גמורים אחר שהקליפות יכולים להתאחז בו ונמצא כי לפעמים כל ג' בחי' אלו נעשים פרצוף אחד שלם בשלשתן ואז נק' הכל בינה ולפעמים הם כ"א בפ"ע ופרצוף בפ"ע והם ג' פרצופים. ונבאר עתה ג' בחי' אלו מה ענינם ואיך נרמזו בשם הוי"ה הכולל כל האצילות כנודע קוצו של יוד העליון רמז על א"א בהעלם מאוד עד כי אפי' בחי' האותיות אין בו אלא כל עצמו ופרצופו הוא רק קוץ דק שע"ג היו"ד וגם הוא צורת יוד קטנה לרמוז על הי"ס שבו אח"כ היו"ד בעצמו רומזות אל החכמה והה' על הבינה והואו אל הזעיר שהוא בחי' הו"ק וה' אחרונה במל' הרי נק' שם הוי"ה הכולל כל האצילות כולו ויש שמות הוי"ה רבים בכל פרט ופרט דאצילות אמנם זו הוי"ה הכוללת כל האצילות ביחד והבן זה. והנה נודע מ"ש בס"י הבן בחכמה וחכם בבינה פי' הדברים כי הנה אעפ"י שאמרנו שאות יו"ד הוא בחכמה ואות ה' בבינה עכ"ז צריך לכלול זה בזה וזה בזה כי באות י' שהוא בחכמה תכלול עמו גם הבינה וזהו הבן בחכמה ואח"כ חכם בבינה ר"ל החכמה תכלול בבינה באות ה' שבשם והם נחלקים לד' פרצופים כנ"ל שהם חו"ב באות י' וחו"ב באות ה' והשנים שהם באות י' הם או"א והב' שהם באות ה' הם י"ס ותבונה. ועתה נבאר מציאותם הנה יו"ד במלואה הם ג' אותיות ואות הראשונה שהוא י' רומז לאבא הנק' י' דשמא קדישא וגם הוא רמז לי"ס דפרצוף אבא וב' אותיו' המלוי שהם ו"ד הם ג"כ כמנין יוד והם כנגד אימא בי"ס שלה. ואמנם נרמזת ונחלקו' באותיות ו"ד לפי שאימא עיקרה היא אות ה' דשמא קדישא לכן נרמזו הי"ס שלה באותיות ד"ו שצורתם ה' אחת הרי נת' ענין הבן בחכמה כי עיקר האות הוא בחכמה. אמנם הבינה בכאן טפילה לו ונראה בסוד מלוי וכבר נת' כי כל מלוי מורה על הנקיבה הנטפלת אל הזכר שהיא דינים ומלוי גי' אלהי"ם נמצא כי מלוי אות רומזת אל הנקיבה הנטפלת אל הזכר. והנה זאת הנקבה הנכלל' באות יוד נק' אימא עילאה והיא הנק' בינה שהיא א' מהג' שאמרנו לעיל. אח"כ אות ה' ראשונה שבשם הוי"ה רומזת אל התבונה והוא חלק הב' מג' חלקים שאמרנו לעיל והנה נודע מפ' ויקרא ופ' אחרי מות ביאור זו של הה' הוא צורת ד"ו ויש לה עוקץ א' מאחורי הד' והיא צורת י' קטנה והוא הרומז אל י"ס הנטפלות עם התבונה שהיא אות ה' וז"ס וחכם בבינה הרי ביאור היו"ד במלוא' הוא י"ה כי הד"ו נעשה ה' א' והרי שם י"ה רומז באות יו"ד שהוא או"א ושם י"ה רמוז בציור הה' כזה יה שהם י"ס ותבונה וזהו מ"ש למעלה קלעים לכתף חמש עשרה שהוא י"ה בכתף ימין דא"א מוחין דאבא וי"ה בכתף שמאלי מוחין דאימא ואח"כ נכפלים ונעשים ד"פ י"ה. וסוד הענין כי זיווג או"א תדיר ולא פסי' לעלמין ותדי' הוה בחיבור' באחדות' כחדא ולהורו' ע"ז החיבור הגדול נתחברו יחד או"א בב' הבחי' הנז' שניהם ביו"ד ושניהם בה' בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה. אמנם צריך עתה לדעת למה באות יו"ד נטפלת הנוק' אל הדכורא ובה' הזכר אל הנוק' הענין הוא כי אמרו בזוהר על פסוק ונהר יוצא מעדן דרעותא דיו"ד דלא פסיק מינה לעלמין וכן בהרבה מקומות. ואמנם מצינו לרז"ל שאמרו על לא אבוא בעיר לא אכנס בירושלים שלמעלה עד שאכנס בירושלים שלמטה ונודע כי ירושלים שלמטה הוא נוק' דז"א ה' תתאה וירושלים שלמעלה ה' עילאה אימא והקב"ה הוא חכמה ולא יכנס בסוד זיווג להתחבר עם הבינה עד שיתחבר זיווג התחתון בסוד מה שמו ומה שם בנו שהם אבא וז"א והתשובה היא כי יש ב' מיני זיווגים. אמנם הזיווג הא' הוא משובח והוא זיווג דאו"א עילאין וזה לא פסיק לעלמין ולכן הבינה נטפלת אליו באות יו"ד להורות כי לעולם היא בזיווג עמו באות יו"ד עצמה אך זיווג די"ס ותבונה אינה תדיר כי רובצת על האפרוחים שמתפשטים נה"י דידה בז"א בזמן היניקה אז אינה יכולה להזדווג עמו כי היסוד שלה מלובש תוך הז"א ואין זיווג לכן נרמזה זו הבחי' של התבונה נפרדת מן היו"ד ונעשית אות בפ"ע שהיא ה' ראשונה שבשם. ואמנם ג"כ בחי' ישראל הוא טפל אליה ונתחבר עמה ונתלבש תוך התבונה כדי שיכנסו רגלי שניהם תוך הז"א כנודע נמצא כי אינה בסוד זיווג רק מתלבש ונכלל תוך התבונה וזהו יו"ד שבעוקץ הה' כנודע ונכלל עם גוף הה' ועיקר האות שלה היא התבונה כי היא נגלית וניכרת בהכנסה תוך הז"א אך י"ס נתלבש בה והוא סתי' ואינו נגלה בסוד היו"ד הנכלל והנסתר בעוקץ ההוא. עוד יש תשובה אחר' לקושיא הנ"ל והענין כמש"ל כי הבינה דא"א מקומה בגרון ומשם האירה ועשתה ב' כתרים דאו"א ודע כי ב' מיני חס' א' הוא חס' הפרטי הוא בזרוע ימין ואח"כ הגבור' הולכות בזרוע שמאל וכן כיוצא עד