מבוא שערים ז

עתיקא דעתיקין כו' פריס חד פרסא כי אלו הנקודי' הם אלה המלכים אשר יצאו ע"י הך פרסא דא"ק ובה הוה גליף ומשער המלכים הם הנקודים וכן אמר בתיקונים דשוי חד פרסא בין כתר לעילת העילות וביאור הענין כי כל מאציל עולם שתחתיו יקרא לו עילת העילת כי הוא עילה וסיבה להאציל העולם שתחתיו וזה הא"ק יקרא עילות העילות בערך עולם הנקודים וכן כמה כתרים וכמה גלגלים אית דלית להו חושבנא כנז' בריש אידרא נשא ועילא מכל חד וחד מהני גלגלים אית חד פרסא בינו לבין מאציל הנק' בערכו עילת העילות כנז' בזוהר פרשה בראשית דאית עילת העילות ואית עילות על כל העילות ולולא האי פרסא לא היתה יכולת בו לקבל הארה ממאצילו כי ע"י פרסא האור מתמעט ויכול לקבלו. וכבר ידעת מ"ש פ"ג איך ת"ת דאימא נק' כתר דזעיר ויש שם ג"כ פרסא אשר דרך בה מאיר הבינה אל הז"א וכן עד"ז בכל העולם ובכל שיעור קומה ופרצוף וכן בכאן אין הנקודים יונקים הארה מחדש אם לא דרך הך פרסא דא"ק והנה אחר הצימצום והפרסא הנז' נמצאו שם האורות רבים מאד במקום החזה והועיל עליתם שם לצורך מ"נ. וזה תבין ממ"ש בש"ה ח"א פ"א ענין או"א שנחלקו לשנים כל א' וא' אבא וי"ס ובינה ותבונה וע"ש והמשכיל יבין כי כן היה כאן כי שם ע"ב דא"ק שהם המוחין דגולגלתא מלגו ושם ס"ג שהוא מאוזן ולמטה עד הטיבור בפנימיות ולא בבחי' האורות היוצאים לחוץ אלא האורות בפנימיות עצמן של א"ק הנה ע"ב הוא דוכרא שהם המוחין שלו נזדווגו עם הטעמים של הס"ג שהם מן האח"פ הפנימי' שהם השרשים אל האורות והענפים היוצאים לחוץ ואלו הטעמים שלהם ג' הפנימים הם נוק' ונזדווגו יחד אז אלו האורות דמטיבורא ולמטה שעלו במקום החזה היו שם בחי' מ"נ אל הנוק' שהיא טעמים דס"ג וע"י מ"נ אלו היה הזיווג הנז' וע"י זיווג הזה הולידו אור חדש וירד זה אור חדש ובקע בהאי פרסא כי הרי למעלה ממנו במקום החזה יש עתה אורות רבים מאוד ואין כח במקום לסובלם ונבקע הפרסא וירד האור דרך שם מן הטיבור ולמטה וממלא כל אותו המקום שהיה ריקם כנז' בזה האור החדש הנולד וז"ש בפ' בר' דף ל"ב ב' וז"ל ושאיב לעילא ויהיב לתתא וכו' אכן האור שהיה למטה בתחלה ועלה למעלה כנ"ל זה נשאר אח"כ תמיד למעלה בחזה ולא ירד בפרסא. ואמנם להיות שם למעלה והם דחוקים שם הוציאו מהם ענפים לחוץ דרך העינים והם הם הנקודו' הנ"ל שנתפשטו לחוץ לא"ק מן הטיבור עד סיום הרגלים וזהו עיקרם. אמנם גם אותו האור החדש שירד בפנים דרך הפרסא גם הוא בוקע הכלי והגוף של א"ק ומאיר בנקודות אלו הן דרך גומות השער כנ"ל בריש פרק זה והן דרך הטיבו' והיסוד כמ"ש בפ"ה ונמצ' כי זה האור חדש בוקע ב' בקיעות א' דרך פרסה וא' דרך דופני הכלי דא"ק כנז'. וצריך לתת טעם למה הוצרכו בי דברים א' הצימצום ב' הנחת הפרסא כנ"ל אך הענין כמ"ש בש"א ח"ב פ"א כי עיקר התיקון לכשיוכלו התחתונים לקבל את האור ההוא ע"י המעטות האור וגם בהיותו בא דרך מסכים. והנה כיון שבעולם הנקודים היה עיקר התחלת גילוי הכלים הוצרך הצימצום הנז' כדי למעט האור ויוכלו כלי הנקודים לסובלו וגם כי בהיותו מצומצם שם היו דחוקים מאוד ועי"ז יוצאים בחוזק דרך העינים ומתפשטים למטה והוכרח ג"כ לשו' הפרסא ולהמעיט יותר האורות היוצאים דרך הפרסא כנ"ל והטעם תוספת המעטתו ע"י הפרסא אינו לענין עולם הנקודים עצמו שהוא עולם האצילות (הטעם הוא שע"י עליתו למעלה יצא אור מחודש ובודאי שהאור ההוא הבא ממועט אפי' משם ס"ג עצמו היה יכולת לקבלו. מפי מורי זלה"ה) אלא לצורך עולם הבריאה שתחתיו שיהא יכולת בו לקבלו האור הנמשך לו. ובזה תבין מ"ש ח"ב איך יש מסך פרסא בין הבריאה באצי' ולמה מן האצי' אל מה שלמעלה ממנו אין צריך מסך ממש רק ריחוק מקום בלבד שהוא הצימצום הנ"ל כי עלה האור למעלה מהטיבור ונתרחק מן הנקודות אשר מנגד הטיבור ולמטה מבחוץ והמשכיל יבין מזה בש"א ח"א פ"א כי בכל יציאות אורות מחודשות נעלמות מספי' אינו אלא ע"י צימצום האור כי כן היה צימצום הא"ס להוציא א"ק וא"ק להוציא הנקודות הוא האצי' וכ"ז הוא קרוב אל ביטול המלכים ואסור להוציאם בפה כי זה המקום מקום גבוה וענין זה של הפרסא לצורך הבריאה נז' קצת בפ'

פרק שלישי אחר שנת' בפ"א מזה החלק היות אלו הנקודו' יוצאים בב' בחי' אם בבחי' עיגולים ואם בבחי' היושר משא"כ באח"פ רק כלים יושר לבד ולתת טעם לזה למה יצאו הנקודים דרך העיגולים. אמנם הטעם כי אינו דומה ההבל והאור היוצא דרך אח"פ לאור היוצא מן העין כי האורו' והבלים היוצאים מאח"פ מקלחים ביושר דרך הנקבים אך אור העינים גם אם האדם יעמוד ביושר יוכל לנענע ולהפך הבטתו אל הצדדים לכל מקום שירצה אך ודאי כי עיקר ההארה בהבטתו יהיה במה שכנגד פניו אך מהצדדים הארתו מתמעטת ונמצא כי אלו האורות שיצאו מן העינים הנק' נקודים עיקר הארתו הוא בפנים ולא באחור. אמנם ודאי שמכח ההארה ההוא שמצד פנים מתפשט אל האחור בין בבחי' האורות ובין בבחי' כלים ובין באור היושר ובין בעיגולים ונמצאים אלו הנקודים מתעגלים סביב א"ק מהטיבור ולמטה. עוד טעם ב' כי הרי נת' לעיל פ"ב כי האורות העיקרים של הנקודים הם האורות היוצאים דרך העינים גם ניתוסף בהם הארה מאור חדש שבקע וירד דרך הפרסא ולמטה מהטיבור ויוצא דרך גומות שבעור ונמצאים הנקודות