מבוא שערים ו

פרטות של ס"ג לבדו הנה אות י' תהיה באח"פ שהם ג' מיני הטעמים כנודע. ואות ה' הם הנקודים היוצאים מן העין ואם תרצה לחלק באופן אחר הוי"ה פרטים ולחלק גם הטעמים דס"ג נמצא שאות י' הם טעמים האוזן ואות ה' טעמים החוטם ואות ו' טעמים הפה ואות ה' אחרונה נקודות של העין כי הרי העין יש לו ב' בחי' בשם ס"ג הפרט כי הוא בה' שנייה וה' אחרונה וז"ס אני ישינה ולבי ער כי השינה הוא בסוד עינים כמ"ש המפיל חבלי שינה על עיני ואני ישינה כנגד ה' אחרונה אני שניה כנגד ה' ראשונה שהיא חכמה שני' לספירות והוא בחי' הנקודות כי טעמים בכתר ונקודות בחכמה ותגין בבינה ואותיות בז"א ועיין היטב בש"א ח"ב פ"ב. וגם כי החכמה נק' עינים כמ"ש והיה אם מעיני העדה כי החכמים נקראים עיני העדה והם הסנהדרין ולהיות כי ביטול המלכים היה באורות העינים לכן אמר הכתוב והארץ היתה תוהו ובוהו כי הארץ היא ה' אחרונה כנודע שהוא בחי' העין והיא אשר היתה תוהו ובוהו ביטול המלכים וחושך על פני תהום אותיות המות דמתו ונחשכו העינים ואח"כ היה תיקונים ע"י פתיח' דעיינין ויאמר אלהים יהי אור ונרמז הוא בו בפ' תוהו א' מפורש וא' למפרע והאר"ץ הית"ה תוה"ו כנגד ב' בחי' מיתת המלכים כנגד ז' אחרונות זו"נ שגם הפנים שלהם מתו זה תוהו המפורש בכתוב ביושר וכנגד או"א שלא מתו רק האחוריים לכן נרמז תוהו למפרע בר"ת כנודע כי כל בחי' האחוריים הם למפרע כי האחור הוא הנקבה שהוא תשר"ק והפנים שהוא הזכר הוא אבג"ד. גם זה פי' הפסוק פקח עיניך וראה שוממותינו כי כמו שנחלקים הטעמים לג' חלקים לג' בחי' האח"פ שהם עליוניות ואמצעי' ותחתוניות כן הנקודות ג"כ נחלקים לג' כי הלא הם ט' נקודות קמ"ץ פת"ח ציר"י סגו"ל שב"א חול"ם חירי"ק קיבו"ץ שור"ק והנקודות העליונות אינו אלא אחת שהיא החול"ם גם האמצעי אחת והוא שור"ק והשאר הוא תחת האותיות והנה כל הז' נקודות אחרונות הם צורת יודי"ן כמנין עי"ן לפי שהם י"ג נקודות כי הנקודות מעין יצאו. אך הב' הראשונות שהם קמ"ץ פת"ח שהם בכתר ובחכמה כנודע הם בצורת ווי"ן והם בגי' כ"ב לרמז לכ"ב אותיות אשר מהם נעשו הכלים להנקודות כי לעולם הכלים מן האותיות כנז' בש"א ח"ג פ"א וטעם הדבר כי לא היה יכולת להוציא כלים אל הנקודות אם לא מאלו השנים הראשונים והם הולידו כלים לכולם. עוד יש לומר טעם שני והוא כי הז' אחרונות מתו ונשארו אורות בלתי כלים אך ב' הראשונות נשארו האורות עם הכלים ולא מתו כי גם בבינה לא היה ביטול אלא באחוריים כמ"ש בפ"ב ולכן לא נרמזו זו הכלים אלא בב' נקודות הראשונות כי נקודו' הם האורו' וחשבונ' שהם כ"ב בחי' כלים כי האורות נעלמים תוך הכלי' ואינם עולים בחשבון רק כלי' המגולי' ונודע כי קמ"ץ בכתר שהם הטעמים ופת"ח בחכמה שהוא הנקודות להורות כי בתחלה היה הטעמים באח"פ קמוצים וכשבאו הנקודות מן העין שהוא חכמה והוא נקודות פת"ח היה פתיחה דעיינין וז"ש פקח עיניך וראה כי בבוא הנקודות בבחי' עינים אז פקח עיניך ולא אמר פתח לרמוז כי כמו שיש ס"ג באח"פ כן יש בעין אך באח"פ הם ס"ג דהוי"ה ובעין הם ס"ג דאהי"ה דעין. ואמנם כל אהי"ה מאלו הג' לוקח כל בחי' כ"ב אתוון הרמוזים בחשבון קמ"ץ ופת"ח לעשות מהם כלים אל הנקודים כי בכח ראות העין נעשו כלים וא"כ ג"פ אהי"ה וג"פ כ"ב גי' עי"ן והרי איך נרמז שם ס"ג בעין. והנה אם תמנה ג' ס"ג של אח"פ גי' פקח ואח"כ באו ג' אהי"ה ואהי"ה ביודי"ן בגי' עיניך הרי כי פקח באח"פ ועיניך בעינים ואז כתיב ורא' שוממותינו כי הוא שממון ביטול המלכים

פרק שני ונבאר איך יצאו אלו הנקודות הנאצלו מן העינים דא"ק וכבר נת' שער א' ח"ב פ"ד כי כל האורות היוצאים הן מן האוזן או מן החוטם או מן הפה או מן העין הם עיקר האורות אמנם ודאי שדרך הגומות העור סביבות א"ק יוצא ג"כ הארה אל הנקודים הללו ולכל שאר האורות ונבאר עתה עיקר יציאת מן העינים הנה בש"א ח"ג פ"א כתב כי העולם העקודים היוצא מפה א"ק נמשך עד הטיבור ואמנם עולם הנקודי' האלו הם מקיפים ומלבישי' הא"ק מטיבורו ולמטה עד סיום רגליו ואעפ"י שהם מתחילין לצאת מן העינים הם נבלעים תוך עולם העקודים ונתבטל הארתם בתוכם אמנם בסיום עולם העקודים שהוא מטיבור ולמטה משם ניכרים ומתחיל היכר התפשטותם ולקמן בפ"ד ית' מה הועיל אותה הארה שלהם שנבלע בעקודים מהעין עד הטיבור ומתחלה נבאר איך יצאו אלו האורות חוץ לעינים כמ"ש בש"א ח"ג פ"ד כי אור הפנימי המתפשט בפנימיות א"ק כל מה שהוא מתפשט למטה הוא מתחלש כוחו והנ' בהגיע א"פ שלו מהטיבו' ולמטה עד סיום רגליו מאותו האור עצמו יצאו לחוץ אלו הנקודים. והענין כי הנה הטיבור הוא מקום סתום ואין מקום יציאות האור לחוץ ולכן מה עשה א"ק צימצם את כל האור הפנימי שלו שמן הטיבור ולמטה והעלה כולה למעלה מן הטיבור במקום החזה ונשארו הכלים דא"ק מטיבורו ועד סיום רגליו כלים ריקים בלתי אורות ואז שם במקום ההיא עשה חד פרסא עם מסך שנפסק חלל הגוף לשניים והטיבור באמצע ושם הניח במקום ההוא הפרסה והוא הנקרא טרפשא דלבא אשר עליה רמזו בזוהר פ' בראשית אמר ר"י אית קרומא באמציעותא מעוי דב"נ דאיהו פסיק מתתא ולעילא ושאב מעילא ויהיב לתתא כגוונא דא רקיע בתוך המים. והענין הוא כי בכל שיעור קומה יש חד פרסא באמצעו אשר עליה נאמ' יהי רקיע בתוך המים וז"ש באדרא נשא תנא