מבוא שערים לח

סליק ברעותא למברי עלמא ופירש הענין כי הלא בכל זיווג צריך שבתחלה תתעורר הנקיבה ע"י קישוטיה הם המ"נ אשר בה ואז הזכר מתאוה לה להיותה מקושט בקישוטי' נאים ומזדווג עמה ואטיל בה מ"ד כי הדכורא כל תאותו להתדבק במה שלמעלה ממנו לקבל משם השפע ואינו מתעורר זולתו בראותו הנוקבא מקושטת המ"נ כנז' ואז מתרצה לתת מהשפע שקיבל לזולתו ואין המ"נ עולים זולתי ע"י נשמות הצדיקים המעלים אותו ע"י מעשיהם הטובים כמ"ש בע"ה. ואמנם בפעם א' של כל הזיווג וזיווג מכל בחי' הזיווגים שיש בכל האצילות מן העתיק ועד או"א עדיין לא הי' מעורר לעלות מ"נ הם הבירורים של המלכים לתקנם ואמנם הזכר לבדו היה מתעורר מאליו אל הזיווג גם שלא יהיה מי שיעלה מ"נ וז"ש כד סליק ברעותיה כו' כי לא יש עדיין היכר נוק' בפרעות זולתי מאימא והלאה כמ"ש בשערים הבאים וא"כ אינו זיווג גמור של הזכר והנוק' יסוד ביסוד רק רעותא בסוד מוחין במקום שאין נקיבה מצוי בפרטות גם כוון אל הנז' כי מאליו סליק המ"נ להתתקן בלי שום מעלה אותן וז"ש כד סליק ברעותא ולא ע"י התחתונים אך הפעם שנית שבכל פרצוף ופרצוף כבר היה מי שמעלה המ"נ כי א"א אחר התיקון שנתקן ע"י מ"ה שבירר עתיק לתקן את א"א בפעם ראשונה מאליו הנה כשחוזר שנית עתיק לחזור בבחי' הזיווג עם נוק' הרי נמצא א"א מתוקן והוא המעלה מ"נ בעתיק וכעד"ז בשאר המדריגות כי לעולם אין מי שמעלה מ"נ אחר הפעם ראשונה זולת הבנים אשר כבר יצאו לעולם ונתקנו כנ"ל ח"ב פ"ו וכל התחתון מחבירו נקרא בן אליו והוא המעלה אליו מ"נ והבן זה היטב. נמצא כי זו"נ בנים של או"א ובפעם הא' נזדווגו אויא מאליהם כמ"ש ואדם אין לעבוד את האדמה ובפעם השנית שכבר נתתקן זו"נ הם המעלים מ"נ לאו"א לעולם וא"א לשום זיווג בלעד' שיעלו מ"נ ונשמות הצדיקים הנמשכות מאצילות הם הם בני זו"נ המעלים להם מ"נ וכעד"ז הנשמות הצדיקים הנמשכות מבריאה הם המעלים מ"נ בבריאה ורוחין של הצדיקים ביצירה ונפשות בעשיה סוף דבר שאינו זיווג בעולם זולתי ע"י העלאת מ"נ ע"י בניהם אחר שהם מתוקנים פעם א' בבריאת העולם וכ"א וא' כפי מדרגתו כנ"ל וכל תפלות התחתונים מעלים מ"נ וכפי כוונתם ומעשיהם בעת ההוא כך גודל תיקונם להעלות ניצוצות רבות דמ"נ אם בכמות אם באיכות ובכל יום מעלים ניצוצות חדשות מחדש וזה גודל מעלות התפלות והמצות ואין כל האנשים שוים כי כ"א מעלה כפי בחינתו הראוי לו ולכן כל ישראל צריכין זה לזה ולא יוכל אחד מישראל לעשות מה שיעשה חבירו והבן זה היטב מאוד וכל זה יהיה עד שיבא משיח בע"ה כי אז נוק' דז"א תתעורר מעצמה לעלות מ"נ בלי סיוע נשמות הצדיקים רק ע"י שימשוך לה הארתו החוט' העליון דא"א כמבואר ח"ב פי"ח ע"ש. האמנם צריך שתדע כי הניצוצות המתבררי' ועולי' בבחי' מ"נ ע"י הבני' המעלי' אותן כי הם עצמן לא יוכל לעלות מהפעם ב' ואילך כנ"ל ואמנם אותם המ"נ אינם נשלמים אז תיכף ובאים לידי התיקון. אמנם בתחלה בפעם א' עלו המ"נ שלא ע"י זו"נ באו"א ואז מאותם המ"נ נעשים בחי' זו"נ ואחר שנתקן זו"נ אז בפעם הב' הם העלו מ"נ אחרים וניצוצות אחרים עד אימא עילאה ואז נתחברו יחד אותם הניצוצו' והיו שם בבטן אי' עילאה ולא יכלו להתקן ולהצטייר מהם צורת הולד כי אז יצאו מתוך הקליפות אמנם חזרו הם עם זו"נ וכולם ביחד חזרו לעלות שנית מ"נ אחרים ואז כיון שכבר נשתהו שם אותו זמן יכולים להתתקן ואז מצטיירים הם ויוצאים מתוקנים ואותו המ"נ אחרים חוזרים ומעלים עם חיבור זו"נ מ"נ אחרים ואז מצטיירים הם ונתקנים וכן על דרך זה תמיד באופן שאין לך שום מ"נ שיתוקן בפ"א אמנם בפ"א עולים בבחינות מ"נ ואחר כך בזו"נ ב' הם נתקנים ויוצאים מהם בריות ונשמות מתוקנות ומתלבשים בגוף בעה"ז וזכור כלל זה. גם יצא לנו כלל אחר כי כל המ"נ אינם מועילים ומתעכבים משם רק ב' פעמים אחד בפעם הראשונה שעלו שנית שנצטיירו אך אח"כ יוצאים משם אמנם המ"נ הראשונים שהיו בעולם כ"א וא' במקומו בסוד בנים בכורים כמו המשל זו"נ אל או"א שהם בכורים שלהם אינם חסרים לעולם משם וא"א לשום מ"נ להעלות משם ואילך עד תשלום בירור כל רפ"ח ניצוצין של המלכים עד ימות המשיח זולתי על ידם ולכן הוא מוכרח להיות בכל זיווגם מ"נ חדשים כי כשעולים תיכף מתתקני' בפעם ב' כנז' ואז עולות אחרות להתתקן גם הם וכעד"ז עד שיושלמו להתברר כל המלכים ואז יבא המשיח בע"ה. ונבאר ענין המ"נ שבנוק' דז"א וממנה נלמד לזולתו כבר ביארנו כי כל אלו המלכים נק' בשם ב"ן ולכן דע והבן כי סתם מ"נ בכ"מ הם רמוזים בשם ב"ן האמנם יש בהכרח בחי' המ"נ בעצמו וגם בחי' הכלי עצמו אשר נתונים בתוכו המ"נ אשר לו רמזו רז"ל שאין האשה כורת' ברית אלא למי שעשאה כלי ולכן אין אשה מתעברת מביאה ראשונה כי בביאה ראשונה עשה לה בחי' הכלי ומשם ואילך יש מקום אל המ"נ להצטייר בתוכו ואז מתעברת וכל אלו הבחי' כולם הם בשם ב"ן אלא שיש בו ב' בחי' כי אחורי שם זה שהוא בגי' ע"ב קדם כזה י' י"ה יה"ו יהו"ה ע"ב כפשוטו יו"ד יו"ד ה"ה יו"ד ה"ה ו"ו יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה הרי קדם במילואו ושניהם בגי' רי"ו גבורה זהו בחי' הכלי האמנם השם כסדרו במילואו כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה בגי' ב"ן זהו מ"נ עצמו ויש עניינם רבים בבחי' רבות ויתבארו בע"ה במקומן ונבאר כל זה מה עניינו כי הלא רז"ל אמרו בסבא דמשפטים בעלה דאיתתא שבק בה רוחא דשדי בגוה וסוד הענין כי הלא נודע כי שם ב"ן הוא במ"ל וגם הוא נק' נפש כי ע"ב ס"ג מ"ה בין הם חי' נשמה