מבוא שערים לז

ואמנם שרש' אינ' רק ט' לבד לכן נרמזו בשם בין שהוא מקור' כנזכר אשר הוא כינוי למלכות ולכן הם נקראים מלכים כנ"ל והנה מצינו בשם ב"ן במילואו ט' אותיות ומשם נרמזים ונאחזים כמ"ש בפ' ויהי בימי אמרפל וכו' וע"ש. ודע כי אלו הט' מלכים שהם י"א בחינות כנ"ל כולם נקראים בחינ' א' והוא בתוך י' קליפין בסוד ומלכותו בכל משלה והוא סוד ונוגה לו סביב והוא קליפת נוגה הנזכר בכ"מ שהוא טוב ורע ולכן נקראים הקליפות עשתי עשרה יריעות כי עשרה הם הקליפות והחיות המחיה אותם הכל נקרא בחינ' א' ואינם בתוכם רק בסוד מקיף וחופף עליהם ולכן הם בגריעו כנז' בפ' תרומה ובחי' זו היא בעשיה ושם מעורבים יחד טוב ורע ואלה הם י"א סימני הקטורת אשר כל הי"א אינם רק בחי' א' כנזכר שהוא הנוגה לו סביב וכנגדה ג"כ ביצירה וכן בבריאה וכן באצי' ויש חילוק ביניהם בענין העירוב איך מתערבים יחד טוב ורע כמ"ש בשער הקליפות ובש"ד ח"ב פ"ו וקליפה זו דנוגה נקראת ורוח אלהים מרחפת שאותיותיו מת רפ"ח הם רפ"ח ניצוצין דמלכים כנ"ל בחלק זה והקליפה זו היא נעשית מהרפ"ח ניצוצין שנשארו בתוך הכלים ולא נתבררו והיא מרחפת על הקליפות הנקרא תוהו ובוהו וחושך הנ"ל ואינה נכנסת בתוכם והיא קליפת האגוז הדקה ואלו הי"א סממנים נחלקים לעשר ספירות אור פנימי והא' הוא א"מ וכיון שאינו נגבל בתוכם אינו חשוב כ"א לאחד עם שהוא בחינות י"ס ג"כ ועיין היטב אמיתת זה בש"ד ח"ב פ"ו גם לפעמים אין אנו קוראים אותם רק ז"מ כי גם שהם י"א בחינות כצ"ל הנה אף האחוריים העליונים כבר נתבאר כי ירדו עד זו"נ והם יעקב ולאה וכיון שנכנסו שם ע"ש זו"נ נקראים ולכן הם ז' והם י"א וזהו סוד ב' אותיות אחרונות שבש' ו"ה כי אות ו' הוא ז"א שיצא בן ו"ק ואות ה' היא הנקיבה שלא יצא ממנו רק חלק א' לבד כנ"ל ריש חלק זה הרי הם ז' בחי' הנק' ו"ה ואמנ' בגי' הם י"א כנגד הי"א בחי' אשר בהם גם עם היות' ז"מ נחלקים לי' דוגמת ההיכלות שהם ז' ונחלקים לי' כי היכל ק"ק כולל ג' והיכל לבנת הספיר כולל בי יסוד ומל' ואמנם כל אלו המלכים הנשארים הם מסוד הרפ"ח ניצוצין הנק' הבל דגרמי שירדו בבריא' עם הכלים והם היו הש"ך ניצוצין דאיזדרקו כנ"ל ח"ב פ"ט עיין לקמן והנה שרשם רפ"ח ניצוצין וגם הם נקראים ש"ך ניצוצין כנז' שם וכל אלו הם גבורות נוקבין יען הם מבחי' שם ב"ן שהם הנקודים כנ"ל ואח"כ נתקנו ע"י ה' גבורות דכורין דשם מ"ה והם מנצפ"ך ובגי' פ"ר וגם אח"כ מהם אחר התיקון יוצאים מותרות ויען כי אלו המנצפ"ך הם שרשים של הרפ"ח ניצוצים ומהם יצאו כי הגבורות הנוק' תחלה יצאו מן הזכר וניתנם בנוק' ובהיותם בזכר נקרא אלהים שהוא ה' אותיות מנצפ"ך ובהיותם בנוק' הם ה' פעמים דין שהם גי' ש"ך ובהמתקם ע"י שרשם שהם הי כנגד ה' אותיות הנז' נעשים שכ"ה כמנין הי פעמים אדני ולכן השיך הם אדני נוקבין והפ"ד הם אלדים דכורין וכולם גבורות ונת' זה בדרוש נער ונערה ע"ש. ודע כי כל אלו הבחי' של אלו המלכים הנתונים תוך הקליפות בד' עולמות אבי"ע עיקר אחיזת' ומקומ' הם ברגלים של כל עולם ועולם שהוא בנה"י שבכל עולם ועולם ובשער הקליפות יתי הכל באורך בע"ה:

הכלל העולה עם היותם י"א בחי' כולם נכללים בבי בחי' זכר ונוק' זו"נ ונוק' הוא בחי' הניצוצות דשם ב"ן אך הז"א הוא בחי' הניצוצות דע"ב ס"ג מ"ה אשר מכללות כל הד' שמות אלו יצאו הרפ"ח ניצוצי כנ"ל ועיקרם של המלכים דז"א הם ג"ר בלע יובב חשם שהי הדע' וכללות החו"ג אשר עמו כנז' בש"ג ח"ב פ' ט"ו ויש בהם כמנין ניצוצות מלוי נ' שמות הנז' ע"ב סיג מ"ה כי אם חסיר השרשי' שהם יותר רחמים כנוד' ישארו הג' מילואי' שהם הדינים כי מלוי גי' אלהים דין ומלוי ע"ב הוא מ"ו ומלוי ס"ג הוא ל"ז ושל מ"ה הוא י"ט ושלשת' בדעת שהוא המלך הא' הנק' בלע כמנין ק"ב כי הוא כולל ולכן הוא לוקח תחלה השפע של קב חרובים ואח"כ מחלק לכולם כי הדעת הוא העליון שבכולם ולכן כל הק"ב נרמז בשמו סך הכל ק"ב אשר כל עצם הקליפות נעשו מאלו הק"ב והק"ב ניצוצין של האור המחי' את הקליפות הוא הנקי ק"ב חרובין והם בסוד בונה עולמות ומחריבן כי מתו ואשתארו חרובין אמנם מן הג' מילואיהם אשר נתקנו כבר והם למעלה בקדושה מתוקנת כבר משם נמשך חיות זה הק"ב חרובין וכמ"ש בע"ה בש"ג ח"ב פ"ו בענין הקיטע יוצא בקב שלו הוא ז"א אשר ברגליו נאחזים הקב והוא יוצא בקב העליון הנז' להחיות ברה"ר אשר שם עומדין הק"ב חרובין כנ"ל כי המלכים הנשארים בלתי תיקון הקליפות נק' רה"ר יען לא נתקשרו ע"י התיקון אשר אז נעשה רה"י וז"ס איסור הוצאה מרה"י הוא ז"א דקדושה שנעשה אחר התיקון יחוד ומקושר כל הו"ק ולא נפרדים ואז גבהו יו"ד שהן י' אותיות מלוי שם מ"ה שהוא בז"א כנודע ורחבו ד' שהם אותיות הפשוט ויוצא להאיר אל המלכים שנשארו בסוד רה"ר להחיותם ולתת להם מחיה וחיות בסוד הבל דגרמי דוגמת הרוח הבא אחר הפטירה ושורה על הנפש שבקבר לתת בו קצת חיות ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך ועצמותיך יחליץ והבן זה וענין זה אסור ביום שבת כי אין בירור בשבת ור"מ מתיר הקיטע יוצא בק"ב שלו כו' כנז' בע"ח ע"ס ובפע"ח

פרק תשיעי אחר שביארנו לעיל כי כל הבירורים הן מן המלכים הנז' אשר הם עולים בבחי' מ"נ להתברר נבאר עתה מציאת המ"נ הצריכים בהכרח אל הזיווג תמיד מה עניינו וכבר ביארנו לעיל ח"א פ"ו כי בפעם הא' עלו המ"נ מאליהם והנה ז"ס מה שתמיד הזכירו בזוהר לשון זה באמרו כד