מבוא שערים טז

המלאה כבר היה אפין באפין ונשלמו אחוריים על ידי המוחין שבהם חו"ג שנמשך בהם מזיווג הכתר מיני' ובי' כי בפעם ראשונה חזרו או"א פב"פ שלא ע"י מעשה התחתונים ובלי מ"נ ואז נתנו באימא הז' מלכים והי' בה אח"כ בסוד מ"נ להעמיד או"א באותן המוחין פב"פ אמנם אח"כ א"א לשום זיווג פב"פ רק על ידי העלאת מ"נ ולכן אם כאשר יצאו הז' מלכים הי' קיימין ולא הי' מתים הי' מולים מ"נ תמיד בבינה כי הבנים מעלים תמיד המ"נ והי' מעמידי' תמיד או"א פב"פ ואז אותן הבחי' של החו"ג של או"א המגדלת אחוריים ירדו גם הם למטה וחזרו או"א אב"א ונמצא כי האחוריים שנפלו מאו"א הם בחי' חו"ג שהי' בהם וירדו החו"ג וגם בחי' חצי אחוריים שלהם שגדלו ע"י החו"ג. והנה להיות' או"א חסרי' מאור האוזן הגדול מן שאר האורות חוטם ופה גם חסרונם היה גדול שהם החו"ג שהם בחי' חזרת פב"פ ואמנם גם בכתר היה בו קצת ביטול ואינה כ"כ גדול כמו באו"א והענין כי הלא נודע שכל מציאות' הם באים מלובשי' תוך נהי"ם דאימא כמ"ש בש"ד פ"א כי המוחין דז"א באים מלובשין תוך נהי"ם דאימא בסוד כונן שמים בתבונה והנה גם המוחין דאו"א הנמשכין אליה' מן הכתר גם הם צריכין שיבואו מלובשין תוך נהי"ם דכתר בבחי' החיצונית שבהם כמו שהוא בנה"י דאימא לז"א. והנה כיון שאלו החו"ג של או"א נפלו ונתבטלו ודאי שגם המלבושין שהוא חיצוניות נה"י דכתר גם הוא ירד עמה ונתבטל הרי ג"כ פגם בכתר. אמנם בבחי' שכבר נכנסו באו"א ואינם נחשבים עוד מבחינת הכתר ולכן לפעמים נבנה הכל בבחי' ביטול האחוריים דאו"א ולא נזכר ביטול הכתר לסיבה הנז' וזכור זה. אמנם האמת הוא כי בכל הי' נקודות היה ביטול ופגם כנ"ל ח"א פ"ה שהם סוד י' ניצוצות צפרני הרגלים וע"ש והנה להיות כי טעם ביטול נה"י של הכתר הוא סיבת לוקחת מהארת האוזן המעילה בריחוק מקום בסופו גם פגמו הי' בסופו שהם נהי"ם שלו התחתונים וגם זה בבחי' חיצונות' לבד כי כבר לקח האור האוזן מ"מ גם הוא בסופו. וביאור הענין נת' לך בש"א ח"א פ"ב וג' כי מהכתר של אלו הנקודות נתחלק חציו העליון לעתיק וחציו לארוך וזה החצי דאריך הוא שאירע בו הפגם

פרק חמישי ונבאר בו סדר יציאות הז' מלכים התחתונים בפרטות איך מתו והיכן ירדו הכלים והיכן נשארו האורות עם שכבר ביארנו דרך כלל בפ"ג הנה בתחלה ירד האור הדעת ובו כלולים שאר האורות כנ"ל פ"ג ונכנס בכלי שלו ונשבר הכלי וירד בעולם הבריאה ר"ל העתיד להיות עולם הבריאה כנ"ל פ"ג כי הי' נקודים נתפשטו בקומת אורך עולם האצילות העתיד ליקרא אצי' שהוא אחר התיקון וכמ"ש ח"א פ"ו ותחת מקום התפשטות נקודה הי' שם היה אח"כ עולם הבריאה ושם נפל כלי ה עת במקום דעת דבריאה כי שם מקום המתייחס אליו והאור של הדעת נפל גם הוא אלא שלא ירד לבריאה רק במלכות דאצי' שהוא סוף כל האצי' כי עדיין לא יצא אור המלכות דאצי' למלוך בכלי שלה וסיבת ירידתו שם היה להאיר משם אל הכלי שלו אשר בדעת דבריאה בסוד הנפש החופפת על הקבר להאיר בו אחר המיתה כדי שיהיה בו קצת חיים והארה ולא יתבטל לגמרי ויוכל לחזור ולהתקן בסוד תחיית המתים וכמ"ש בפ"ט ולכן ירד תכלית הירידה להיותו קרוב מאד אל הכלי שלו אך לא ירד בבריאה דאין מיתה באורות וירידת הבריאה נק' מיתה כנ"ל פ"ג וכיון שלא ירד שם מחמת פגמו אלא לתועלת הכלי שלו לכן אינו נק' ביטול אל האור הזה כמו שאנו קוראים ביטול לירידת אחוריים דאו"א כנ"ל פ"ג עם שגם הוא אינו אלא באצילות יען כי הם ירדו מחמת גרעונם שלא יכלו לעמוד שם במקומם למעלה אכן זה לא ירד רק לצורך הכלי שלו כנז' ולא לחסרון שהיה בו. וכיוצא בזה תקיש באורות שאר המלכים כמ"ש אח"כ יצא אור החסד עם שאר אורות שתחתיו ונכיס למלוך בכלי שלו ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה כי מצא כלי הדעת במקומו הראוי לו ולכן נשאר הוא בבינה דבריאה עם שהיא עליון ממנו והאור של החסד ירד גם הוא עד היסוד דאצי' כי גם הוא מצא את אור הדעת במל' דאצי' אח"כ יצא אור הגבורה עם שאר האורות ונכנס בכלי שלו ונשבר הכלי וירד בחכמה דבריאה ואור הגבורה ירד גם הוא עד נ"ה דאצי' שהם חשובים לא' כנ"ל בפ"א ובפ"ב ואח"כ יצא הת"ת עם שאר האורות ונכנס בכלי שלו ומלך ונשבר הכלי וירד בכתר דבריאה ואור הת"ת נשאר במקומו בת"ת דאצי' כי לא היה מקום לירד כנז'. והנה עתה אין הרחק בין שום אור הד' הנז' ובין הכלי שלה רק הג' ספי' לבד כדי שלא יתבטל הכלי לגמרי כי כל ג' כלבוד דמי כנ"ל בפ"ב ויכול להאיר בו משם. והנה שאר ג' אורות של דעת וח"ג ירדו למטה ממקומ' ובודאי שנחלש כוחם ולא יוכלו לחזור ולעלות אל מקומם הראשון וישארו שם להאיר בכליהם אך אור הת"ת שלא ירד ממקומו כנ"ל ולא נחלש כוחו כלל אנו מפחדים כי בראותו את עצמו משולל מן הכלי שלו יחפוץ יותר בהנאת עצמו כי ל ירצה להיות מגולה בלי לבוש ויחזור ויתעלה בבטן אמו אשר הכלי שלה קיים כנ"ל פ"ג וגם כי יונק משם הארה גדולה כי חפץ התחתון לעלות ולחשוק למקום גבוה ואם כה יעשה יתרחק מכלי שלו ונתבטל לגמרי לכן מה עשה המאציל העליון הוגדל והמשיך את כלי הכתר דנקודים שלא נשבר ונמשך דרך קו האמצעי כי כבר ביארנו ח"א פ"ו שג"ר יצאו מתוקנות בדרך קוים ונמשך הכלי ההוא עד חצי מקום הת"ת ההוא עד הטיבור דז"א לבד כמ"ש הסיבה לקמן בפ' ואז נתעלה אור הת"ת כולו במקום מחציתו העליון כי עד שם התפשטות כלי הכתר ונתלבש בו ואז אור דעת שירד במל' דאצי' בראותו שכבר יש לו ג"כ מקום להתלבש בו כי הרי מקום הדעת הוא בקו