מבוא שערים קלה

שנאחזים באחוריהם ולפעמים עולים לינק עד הכתר כנז' באד"ר והוא ע"י התכללותו זה בזה. גם צריך שתדע כי מכל הה' פרצופים יש אחוריים דקליפות ואין כאן מקום ביאורו. והנה נמצא כי הקליפה אינה יונקת כ"א מאחוריים ובהיות זמן החורבן צריך שיהיו זו"נ אב"א דבוקים היטב ורוח לא יעבור ביניהם וכשאין פחד להם אז חוזרים פב"פ ונודע שכל אחוריים כלולים מי"ס דז"א וי"ס דנוק' והאור המקיף לכולם הרי י"א סמני הקטורת אחר הנסירה כנודע וכל האחוריים הן של ז"א הן של נוק' כולם באחוריים דנוק' לכן נק' תמיד בחי' אחוריים כפולים

פרק ג אחר שנת' שורש הראשון דקליפה מהיכן יצאו והשרשים בקדושה ג"כ מהיכן יונקים ונמשכים נבאר עתה מקום מעמדם דע כי הנה נת' דמבינה ולמעלה אין שום אחיזה לקליפה כי הרי עיקר המלכים הם זו"נ והנה נת' במקומו איך כל העולמות מתלבשים זה בתוך זה עתיק תוך א"א וכו' ונמצא כי הבינה מתלבשת תוך ז"א והנה נת' כי ז"א יש לו ג' בחי' עי"מ ולכן יש לו ג' מיני כלים זה תוך זה וג' מיני עצמות זה תוך זה גם נת' איך העצמות שהם בחי' המוחין המתלבשים תוך ז"א ומתפשטים בתוכו הם מתלבשים תחלה כלים ולבושי נה"י דאימא שגם בה יש ג' בחי' פנימי אמצעי וחיצון והנה לבושים דמוחין דגדלות הם נמשכין מג' אהיה גי' ד"ם כנז' בדרוש פסח אכן המוחין דקטנות לבושיהם של נה"י דאימא גם הם בחי' אלהים כי גם אימא נק' אלהים ונמצא כי אימא הלבושים של נה"י שלה הם אלהים ג"כ אותם של קטנות גם הם בחי' אהי"ה ואין כאן מקום ביאורו. והנה המלבוש החיצון דנה"י דאימא היותר חיצון מכולם אינו נכנס תוך הז"א כמו הלבושים האחרים המלבישים את המוחין דז"א אמנם נכנס בחוץ ומלביש לזו"נ וז"ס כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף ולבוש זה מקיף ולובש לזו"נ העומדים זה כנגד זה פב"פ או אב"א ומלבישים סביבותיהם לגמרי אפי' תחת רגליהם והבחי' שבצדדים ובסביבותיהם נק' מלבוש גי' חשמ"ל ומה שלמטה מהרגלים נק' נעל כמנין אהי"ה דההי"ן שהוא בג"ת דאימא כנודע והנה זה החשמ"ל מלביש לזו"נ בכל סביביו וכבר ידעת כי עתיק תוך א"א וכו' וז"א תוך נוק' וכו' בבחי' או"פ ועל או"פ הזה שהוא בחי' עצמות וכלים ביחד הנה עליו סובב זה המלבוש של חשמ"ל על הנוק' דז"א שהיא נגד החזה דז"א ומשם ולמטה ומן החזה ולמעלה החשמ"ל עצמו מלביש לז"א ונמצא כי בו מלבוש זו"נ ועל חשמ"ל ולבוש זה יש שם מקום פנוי ושם מקום מעמד הקליפות מכל עולם ועולם ועל הקליפה אור מקיף של כל הבחי' כיצד אור מקיף של הנקבה מקיף על הז"א ומקיף דז"א וכו' עד מקיף דא"א כנודע והנה אחורי הקליפות נגד אור המקיף לפי שאין יכולת בחיצוני' להתאחז כלל באוה"מ אלא באור הפנים כנודע ואין יכולים להחזיר פניהם נגד המקיף אלא נגד הפנימי והנה הגם שזה החשמ"ל הוא לבוש והוא יותר עב מן הכלים דז"א עכ"ז להיותו מבחי' אימא אין הקליפות יכולים להתאחז בקדושה ע"י זה המלבוש דחשמ"ל וגם כי כל לבוש יש לו או"מ ואותו אור מונע החיצונים להתאחז להיות שהיא בחי' או"מ. והנה קליפת נוגה היא הסובבת את החשמ"ל כנזכר ביחזקאל ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמ"ל ותוך החשמ"ל הם חיות הקודש שהם ג' אבות ומל' וזה הנוגה הוא קליפה של טו"ר וע"י קליפה זו יונקים החיצונים מן הקדושה דרך החשמ"ל אך החיצונים הם רע גמור הנק' צלמות זו"ן אשת זנונים נחש וסמא"ל הוא הנז' בפ' ויקהל דבהאי נוגה מפתי נחש לאיתתא וכו' כי הוא טו"ר וע"י יונק נחש מהנוק' קדושה ואלו החיצוני' הם ג' קליפות דאגוז רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת והם סביב קליפות נוגה וקליפות נוגה סביב לחשמ"ל וכשמסתלקת אימא מעל בנין אז זה החשמ"ל נסתלק ונשארו זו"נ ערומים אדם ואשתו ואז רע של ו"ה שהם י"א סמני הקטורת י"א ארורים שהם חיצונים ויניקת' מהנוקבא עליונה ממש ואלו הם סוד עריות כולם והבן זה וז"ס ויתנצלו בני ישראל את עדים ואז הטיל זוהמא בחוה בסוד בצע אמרתו בזע פירפירא דיליה

פרק ד אחר שנתן מקום מעמדם נבאר מקומ' בד' עולמות אבי"ע בפרטות דע כי כמו שיש בקדושה ד' עולמות אבי"ע כן יש בקליפ' ד' עולמות אבי"ע והם היפך הקדוש' כי בקדושי העליון גדול מתחתון והקליפות להיפך וביאור הענין כי הקדושה כל מה שהוא עליון הוא יותר קדוש מאוד וכל מה שיורד מתמעט קדושתו עד סיום העשיה אך בקליפה הוא להיפך כי קליפה עליונה שבסוף אצילות הוא חלש ואינו כ"כ רע וכל מה שיורד מתחזק טומאתו והנה נודע כי יש כמה מיני טומאה בעולם והגדול שבכולם הוא המת אבי אבות הטומאה וכבר ביארנו כי הם סוד המלכים דמתו וגרמו מיתה לכל ד' מדריגות א' בעשיה ושם תוקף הקליפות הב' קליפות דיצירה המטמאות היצירה הנקרא חולין שנעשה על טהרת הקדש הג' הוא קליפות בריאה המטמאות הבריאה הנק' תרומה הד' פוסל ואינו מטמא הוא קליפות האצילות שנק' קדוש. ואמנם דע כי עולם האצי' כולו טוב ויש בו מעט קליפות ואותו המיעוט אינו מעורב עם הקדושה ובבריאה הוא ג"כ רובו טוב ומיעוטו רע והם מעורבים טוב ברע אך ביצירה הם שקולים טוב ברע וגם שהם מעורבים ובעשיה רובו רע ומיעוטו טוב וגם הם מעורבים ואין שום דבר בעולם שלא יהיה מורכב מטו"ר קדושה וטומאה מעורבים יחד, ואמנם להבין ענין זה יותר והוא כי אע"פ שבכל ד' עולמות אבי"ע יש בהם חלוקים א' היותם נבדלים זה מזה כי זה מרובה רעתו משל חבירו גם כי נדבק הרע בו יותר מחבירו והענין כי הנה נודע כי בכל עולם מאבי"ע יש בו ה' פרצופים א"א או"א וזו"נ. והנה באצילות הקליפה לא יש קליפה נגד כל הה' פרצופים וכן בבריאה לכן רובו טוב ומיעוטו רע אכן ביצירה הם שוים כל הה' פרצופים בקדושה וכן בטומאה ובעשיה היותר דין הם בחי' עתיק וכן הענין הדיבוק הוא זה כי באצי' אין הקליפה דבוקה ממש נגד הקדושה אלא נמוכי' קצת ואין מכוונין בשוה כל היכלי הקליפה נגד היכלי הקדושה וכ"ז ית לפנינו דע כי קודם שנברא אדה"ר ולא נתקן עדיין א"א בעולם אצילות והיו אותן הט' היכלין דלאו אינון היכלין וכו' שהם הט"ס דא"א בלי שום תיקון ואח"כ נתקן עולם אצילות כל הה' פרצופים גמורים ואפי' זו"נ ששרשם הוא ו"ס לבד ונוק' חדא לבדה כולם נשלמו מאורות שלימים והבירורים שלא יכלו להתברר ירדו למטה בג"ע בי"ע כנודע ואע"פ שביום ד' נתמעטה הלבנה עכ"ז כשנברא אדה"ר חזרה להשתלם