מבוא שערים קכו

שנים שהם עיטרא דחסר ועיטרא דגבורה ונשארה הארת עיטרא דגבורה והארה יוצאה אל הנקבה וכן כאן נצח שהוא זכר לוקח גבורתו והארת גבורות ההוד עמו. ק"ץ בהוד פי' כי יש בו נקודה א' תוספת וט' עיקרית ע"ד הנ"ל א"ט בכתר אחדים וי"ץ בחסד עשירית וק"ץ בהוד מאות ואלו הט' נקודות שיש בה עיקרים והם נקודה א' שלה ונקודות לבוש הוד אימא ונקודות לבוש הוד דז"א אך הגבורה שבה אין נחשבין כי היא המגדלת אותן כנ"ל והנה הם ג' נקודות היות' בחי' דינים וגבורות שיש בכל שאר נקודות לפי שנ"ה הם לבר מגופא כנ"ל בזוהר שע"כ נאחז בהם ס"ם בסוד ותקע כף ירך יעקב ובפרט בהוד שהוא מקום שמאלי וגם שהוא בסיומו שהוא תכלי' דינין כנז' בזוהר ששם הוא היתוכא דדהבא וכל אלו הג' נקודות הם ג' קצוות התחתונים שבג' קוים השמאלי' דאימא ודז"א ודנוק' וכ"א לבדו הוא דין קשה מאוד וכ"ש בהתחברם יחד אשר ע"כ ע"י התחברותם יחד בנקודות זו הם מכים זה בזה ונכללין זה בזה ואז הדינין מתגברין וכ"א מנ' נקודות נכללה בשלשתן ונעשו ט' נקודות וגם שהיו מבחי' מאות ולא מבחי' עשירית כי הגבורות והדינים נתרבו במאוד מאוד במקום זה והגבורות המתפשטות בהוד מגדלות אותן וניתוסף בה נקודה א' ונשלמה לעשרה וזהו ק"ץ ונודע כי הה"ג הם ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות והצ' הפשוטה הארותה היא אחרונה שבכולם בסדר א"ב ואלו מתפשטין מחסד עד הוד שבה נמצא הגבורה שבהוד היא ץ' ארוכה דמנצפ"ך והיא היא אות צ' של ק"ץ והנקודה של תוספת היא קי ונעשה נקודה זו בבחי' ק"ץ וע"כ כל החיצונים הנק' קץ כל בשר נאחזין בהוד זה וכן ס"ם כשנגע בכף ירך יעקב היה בהוד זה. גם בזה תבין ענין כל היום דוה ואמרו בזוהר שזה אלף יומין דחול דבהו אתמשיך גלותא כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול והענין כי היתוך זוהמא שבדהבא וסיגי' הם מבחי' ה"ג שבנקב' המתפשטות בתוכה והיתוכא דזוהמא בצאתה לחוץ נעשה ה' מיני דמים טמאים הנמשכים מסיגים של ה"ג הנ"ל ואמנם עיקר היתוכ' אינו אלא בסיומ' שהוא גבורת הוד שבה ושם נאחזים החיצונים כנ"ל ואז מן ההוד נעשית דוה בבחינות ה' דמים טמאים וז"ס והודי נהפך עלי למשחית והנה ו' אלפי שנין הוי עלמא שהם ו' סטרי דז"א וביום הה' שהוא אלף ה' שהוא הוד נחרב הבית ונמשך הגלות בסוד כי אלף שנים בעיניך ואלו הם ג"כ אלפא שנין דחול הנזכר בפסוק האלף לך שלמה שהוא חול הנזכר בזוהר והם הם אותיות ק"ץ הנ"ל שהם בהוד דנוק' כי ק' הוא מאה וצ' ט' מאות בא"ב דאי"ק בכ"ר והרי שניהם גי' אלף וסיבה זו הנ"ל נשתוו ב' נקודות שהם נקודות הדעת ונקודות ההוד כי כל שאר הנקודות האותיות ראשונים מורים על עיקרם והשניות מורים על תוספת שהוא טפל אל העיקר אבל באלו הב' היו הנקודים השרשיות יתירות על התוספת והטעם מפני שאין נקודה שיש בה כ"כ גבורות מרובות כמו אלו הב' ונודע כי הדינים הם כמו האש שכל מה שמתחברין גחלי האש השלהביות מתרבה מאוד משא"כ במים של ה"ח שהם נחים ושקטים אך עכ"ז ודאי שה"ג אשר בהוד הם יותר חזקות מאוד מאותן אשר בדעת לפי שכאן הוא מקום אחיזת הקליפות לכן מתרבים בה הדינים מאוד והיה בה בבחי' מאות ולמעלה בדעת בבחי' אחדים וזש"ה משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כי אלו הב' נקודות של דעת והוד שהם גבורות ומשפטים נשתוו וצדקו יחדיו באותיותיה משא"כ בשאר הנקודות כנ"ל וגם רמז כי אותן ב' משפטים אלו הם רמוזו' במלת צדקו ד"ו בדעת קץ בהוד והם הם אותיות צדקו. ר"ף ביסוד כי יש בו ב' נקודות עיקרי' וח' באות בתוספת והענין הוא כמש"ל בנקודות הת"ת שנקודות הת"ת בעצמה לא הוצרכה שם וירד' כאן ביסוד ונתחברה עם נקודות היסוד עצמה והרי הם ב' נקודות שרשיות ואמנם טעם למה הוא לפי שב' קוים דנוק' שהם קוי ימין ושמאל יש להם כנגדם בז"א על מה שיסמוכו והם נ"ה דז"א שארכ' בכל קומת הנקבה כנ"ל וכתר ודעת ות"ת שבקו אמצעי שלה יש להם על מה שיסמוכו והם הת"ת ויסוד ז"א המתפשט עד שיעור ת"ת של הנוק' כולו בלבד אמנם היסוד והמלכות דנוק' הם מגדל הפורח באויר ואין להם על מה שיסמוכו בז"א כלל וע"כ הוצרך שהנקודות של ת"ת שבה שכבר היה לה על מה שיסמוכו בז"א שתרד ותחבר בנקודות יסוד ובין שתיהם יגדל היסוד והלואי שיספיק וז"ש בזוהר דגוף וברית חשבינן חד כי הרי הברית דיסוד נתחבר עם נקורות הת"ת שהוא גופא ונעשו א'. ש"ן בנקודות המלכות שבה והנה גם לנקודה זו אין לה על מה לסמוך בז"א אמנם כיון שכל פרצוף זה נק' מלכות וזו הנקודה היא מלכות שבמל' הזאת וע"כ א"צ בה אלא לבחי' חותם לכן אינה אלא הארה בעלמא דחותם ע"ג חות דיסוד כמ"ש ענינם לקמן בע"ה בבחי' הה' הנק' נערה ע"ש לכן בהארה מועטת יספיק לה וענין הארה זו דחותם נמשך בה מהארת ג' שמות דאהי"ה דיודין ודאלפין ודההי"ן דבנה"י דאימא שהם גי' חות"ם שאינן רק האר' חותם בעלמא כמ"ש בדרו' נערה ונשאר לנו אותיות שהם ת"ם והם למטה בבחי' המלכות ולא קבלתי פירושם בפרטיות. מ"כ בשם הרב הר"ר בנימין ישראל זלה"ה שפי' ואמר שבמל' יש למטה ב' צירין וב' דלתות ביסוד שלה כנודע שהם סוד כ"ב אתוון באופן שיסוד של המל' יש לה ד' עיקרית שהם ת' ועוד הוסיפו וחדשו ו' אחרים שהם ת"ר הרי הם אלף כחושבן ת"ם ובזה תבין משארז"ל שבאשה יש לה רנ"ב אברים יתירים על הזכר וכמ"ש הרב בעמידה בברכת ראה נא בענינו ר"ת רנ"ב אברים שבה והם אברים שיש לה יתר על רמ"ח שבזכר שהם ב' צירין וב' דלתות ואותיות שין ת"ם רומזים לחותם תוך חותם לכן