מבוא שערים יב

לבושין אל הנקודה הא' המתלבשת בתוכם והיו ב' נקודות בסוד חו"ב והנקורה הד' נחלקים לו' חלקים והיתה בסוד גוף אליהם והנקודה אחרונה שהוא חלק א' מעשרה כנז' היה בחי' מלבוש (נ"א מלכות) עליהם באופן שהג"ר עם היותם כ"א כלולה מי' לא היה חלקים של כ"א וא' בפרט כדמיון קוים אמנם הג' נקודות בכללותם הי' כדמיון קוים כנז' ואמנם הז"ת עם שאינם כלולים מי' גם לא היו כדמיון קוים לא בפרטות ולא בכללות והיו הדינים והסינים אשר בהם עדיין מעורב בכולם ולא נפרד מהם. וטעם ה בר נת' שם ח"א פ"י כי הג"ר חשובות כאחד כנודע בגמ' במקום אחר דכל פחות מג' כלבוד דמי (ותי' סברת רשב"ג דכל הפחות מד' כלבוד דמי הביאו רש"י בסוכה ד' כ"ב דכל פחות מג' כלבוד דמי) עם מאציל' לכן היה בהם הארה נוספת אשר לזה היתה סיבת שקיבלו הארה מאח"פ דא"ק אכן הזית להיותם רחוקים ממאציל' אשר לזה ג"כ חסר מהם אור האוזן אשר מהם נעשי' בחי' הכלים שלהם כנ"ל ח"א פ"ד ולכן יצאו חסרים בחסרונות הנז' ואז היו נקראים רה"ר כי הם רבים ונפרדים זה מזה ולכן לא יוכלו לסבול האור ומתו בסוד חיבור עצבי' אפרי"ם הנח לו כי החיבור גורם קיום וחיזוק והיפך הפירוד אשר בהיותם א' לא' נפרדים זה מזה ונשברו כ"א בפ"ע ואף אם רבים הם ובהיותם מחוברים יחד אפילו שנים בלבד אינם יכולים להשבר כמ"ש חלק לבם עתה יאשמו וע"כ הוצרך העיבור אל הז"א להחזירו מרה"ר לעשותו רה"י וכמ"ש בש"ה ח"א פ"ד

פרק שני אחר שנבאר בפ' הקודם כי ה' נקודות הם לבד אלא שהג"ר יצאו כ"א כלולה מיו"ד וגם שהיו מחוברים אך נקורות ז"א לא יצאו רק ו' חלקים ממנה לבד וגם שהם נפרדות והנוק' לא יצאה רק חלק י' שבה צריכין אנו לתת טעם על מה עשה המאציל ית' ככה לארץ הזאת היא המלכות ולשמים העליונים הם זעיר ומה נשתנו אלו מזולתם להיות בה השינוים האלו להיות חסרים ונפרדים ולמה לא יצאו מתוקנים בפרצוף גמור כמו שהיו אחר התיקון אם הם הג' עליונות ג"כ כי גם הם לא היו שלימים בבחי' פרצוף הנ"ל. והתשובה לזה כאשר כבר נח' בהקדמה מבוא שערים כי השתלשלות כל אלו העולמות היה סיבת התיקון לברר פסולת מתוך האוכל וא"א להיות זה הבירור זולתי ע"י הרחק והשתלשלות ובכל עולם מתחדש בירור נוסף על חבירו וגלוי החומר והפסולת כמ"ש בריש ש"ב ונמצאו כי בעולם הנקודים היה גלוי גמור אל הפסולת כי ירדו הכלים בעולם הבריאה ונשאר שם הפסולת ובעת התיקון הוברר האוכל ועלה למעלה באצילות כמ"ש בחלק זה ובח"ג בע"ה. והנה אין שליטות החיצוני' והקליפות אלא בזו"נ שהם הנק' ז' ימי בראשית אשר בהם נברא העולם וכמ"ש עולם חסד יבנה מחסד ואילך שהם הזית שהם הז' מלכים הנז' והטעם כי הלא זו"נ הם בנים או"א וכל הנבראים ואנחנו עמו ישראל כולנו נוצרנו ע"י זו"נ ואנחנו בניהם כמ"ש בנים אתם לי"י אלהיכם ופגם הבנים מגיע לאבותיהם שהם זו"נ ולא יותר למעלה כמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם וז"ש כצפור נודדת מן קנה היא מלכות כן איש נודד ממקומו זה הקב"ה הנז' בריש התיקוני'. אמנם בתחלה מגיע הפגם בתחתונה היא מלכות כמ"ש ובפשעיכם שולחה אמכם וכתיב ובן כסיל תוגת אמו ובהיות הפגם גדול עולה אפי' עד האב הוא ז"א והנה גם באמנו יש הפרש כי יש פגם שיכול לפגום בחלק העשירי התחתון שבה וכתיב בו כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע וכתיב וכבודי לאחר לא אתן ולכן לא חלק הכבוד ההוא לאחר שהוא הקליפה אלהים אחרים לא אתננו לו והוא יכול להתקרב שם בדין גמור מחמת עוונות ישראל ואז מוכרח החלוקה ההוא להסתלק שם ולהתכסות מעיניהם לבל ינקו מהם וז"ש בכסא ליום חגינו ויש פגם יותר שעולה עד היסוד בה שהוא החלק הט' שבה וא' מסתלקים ב' חלקים הם הט' והי' וכן כיוצא בהם עד שיוכל הפגם לסלק ולהעביר ט' חלקים התחתונים שבמלכות מחכמה שבה ולמטה. אך חלק העליון שבה שהוא הכתר א"א להסתלק כי מוכרח הוא היות הספי' מספי' י' של המלכות עמהם שאל"כ הוא קיצוץ ופירוד ח"ו ונמצא המלכות נתמעטה ט' חלקים התחתוני' אשר להיותם תחתוני' יכולים להתאחז בהם הקליפות ולכן מסתלקים אמנם הכתר שכה אינו מסתלק לעולם כי אין בה כ"כ שליטת ואחיזות הקליפות ונשארה בחוד חלק העשירי שבה שהוא הכתר ואז הוא בסוד לכי ומעטי את עצמך והבן זה שגם אם יתאחזו הקליפות בה ברדתה למטה ביניהם בסוד רגליה יורדת מות אינה מתבטלת ביניהם משא"כ אם היה ח"ו חלק אחר מהמלכות כי ברדתה ביניהם יחרב העולם כי יינקו משם יותר מדאי ויתאחזו בו הקליפות אחיזה גדולה ובהיות הפגם גדול מאוד יגיע עד הז"א. אמנם הז"א אין שוה לנוק' כי הנוק' להיותה תחתונה מאד וכתיב לפתח חטאת רובץ ואם להיות נקיבה וכולה דינים ובה עיקר אחיזת הקליפות ויניקתם כנחש המפתה את חוה בתחלתה ואח"כ ע"י נפגם האדם ג"כ לכן אחיזתה בה היא אחיזה עצומה ואם היו מתאחזים בט' אחרונות שבה הקרובות אל הקליפות לא היה יכולה לטהר ולהתתקן ולהעביר הטומאה עצומה משם אחרי התדבקם בה ולכן מסתלקין הט' תחתונים אך העשירית העליונה נשארת שאין להם כ"כ אחיזה שיוכלו ליטהר בהיות התחתונים מטהרים מעשיהם ושבים בתשובה. אמנם בז"א אינו כן כי להיותו הזכר עליון והוא חסד אין להקליפות אחיזה רבה בו ואינה דבר מצוי וגם אם יתאחזו בו איזה פעם יוכלים לתקן ולטהר ולכן אין חשש בהיותו שם שיונקו משם כי יניקתם משם הי' לפעמים והיא מעוטים מאוד וגם כי יכול לטהר ולכן אין התחתונים שבז"א מסתלקים גם