מבוא שערים קיח

שליש מדת היסוד והיא מדת העטרה ואח"כ בחי' הב' היתה בזמן עיבור הא' של ז"א

פרק ב ביאור בחי' הב' והוא היה בזמן עיבור א' של ז"א שנתעבר במעי אמו כדי להתתקן ולהתחבר בבחי' ו' נקודותיו ולכללם זו בזו שיהיו בחי' רשות היחיד ולא רה"ר נפרדו' זו מזו כבראשונה וע"כ נעשה שם ע"י העיבור בבחי' ג' כלילין בג' שו' נקודות שבו נכללו זו בזו והג' נקודות נכללו בג' אחרות כי חג"ת נתלבשו תוך נה"י שלו נמצא חסד תוך נצח וגבורה תוך הוד ות"ת תוך יסוד ואז נקודות העטרה לא היה לה בן זוג להכלל בו דמיון הג' הנ"ל ואז עלתה נקודות המלכות שהיא העטרה והלבישה יסוד והרי קו אמצעי ג' בחי' זו תוך זו ובב' קוים האחרים לא יש רק ב' נקודות לבד זו בתוך זו בכל קו וקו נמצא כי עובי קו אמצעי הוא יותר עב משאר קוים וז"ש בזוהר פ' בלק אשורנו ולא קרוב כיון דהוי במעי אימא אשורנו אושיט פסיעה לבר ונגזר מן ותט אשורינו מני ארחיך ר"ל פסיעה. והענין כי בזמן העיבור הא' היו זו"נ בבחי' ו' זעירה של ה' ראשונה שבשם ואותו הו' שבתוך הה' אין לו ראש כי עדיין לא היה ז"א רק בחי' ו"ק לבד בלתי ראש ולא עוד אלא שאינו ו' רברבא שהו"ק יהיו נגלים כ"א וא' אמנם נכללו ג' בג' כנ"ל כי זהו תכלית תיקון בזמן העיבור וע"כ הם ו' זעירא שהוא חצי שיעור אות ו' ונק' ו' זעירא ואז בסוף ו' זו בקו אמצעי שבה היתה המל' מלבשת סוף הקו ההוא ושם היתה בבחי' אותו קוץ תחתון היוצא מעט לחוץ מן סוף אות ו' זו וזו הנקודה נק' פסיעה לבר יען הוא בסוף רגל ו' זו ובולטו' מעט לחוץ להיות שם עובי ג' נקודות משא"כ בב' קוי' האחרי' והנה כמו שעיבור זה היה לצורך תיקון ז"א שנכללו נקודותיו ונתחברו יחד גם צריך שיהיה בו תיקון אל הנקבה והנה זה הי' תיקונה עתה בעיבור זה כי נכללה עתה בב' הנקודות של קו אמצעי שהם ת"ת ויסוד ואח"כ כמו שגם קו האמצעי נכלל עם ב' קוי' האחרי' כנז' כי לכך היה עיבור יב"ח לכלול זה בזה ועי"כ נעשית רה"י ואז גם היא נכללה בנקודותיו כנ"ל ונדבקה עמו לגמרי בכל י"ס שבו ואז נגדלה ע"י עיבור זה והיתה שוה במדתה וגדלה כמד' היסוד עצמו דז"א ולא כמדת שאר הספי' והענין כי היסוד אין שיעורו כשאר הספי' והוא קטן מהם ושיעורו הוא רביע הת"ת וכנז' פ' בלק על פסוק ומספר את רובע ישראל כי יסוד שהוא המוציא רביעותיהם וטפת הזרע של ז"א שהוא ישראל שיעורו רובע גופא דילי' וכמ"ש שם שיעורא דגופא ד' ברית' הוי בשיעורא דילי' וברית רובע איהו בשיעורא דמדידו דגופא והנה עתה נקרא פסיע' לבר כנ"ל והיא גדולה כשיעור היסו' עצמו

פרק ג ביאור בחי' הג'. והוא בזמן היניקה דז"א כי אז יצאו שניהם מתוך ה' עילאה בסוד הלידה ונתגלו לחוץ והוא נעשה ו' שבש' והוא נעשה ה' תתאה שבשם והיא דבוקה באחורי ו' והענין כי בסוד עיבור עלתה נקודתה והלבישה את היסוד המלביש גם הוא הת"ת וכאשר יצאו לחוץ לא ירד' היא עם היסוד כאשר ירד ונתפשט מעל הת"ת ונעשה בו ו' נקודות גלויות אמנם נשארה דבוקה שם למעלה באחורי הת"ת ומקיפתו מאחוריו וז"ס הנ"ל האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו כי בעלות היסוד ע"ג הת"ת להלבישו עלתה גם היא כנ"ל ועתה שהיסוד ירד למטה במקומו היא לא ירדה עמו ונשארה דבוקה למעלה באחורי הת"ת ואמנם שרשה הא' שהניחה בעטר' שבו לא זזה ממקומה ולא נעקרה משם לעולם ואיני צריך להקדימך הקדמה זו בכ"מ. והנה אות ו' של הוי"ה הוא בחי' ז"א כשיצא לחוץ בבחי' ו"ק גלויו' ולא כלולו' זו בזו וע"כ נק' אות ו' כמנין ו' נקודותיו אמנם עיקר אות זו מורה על קו אמצעי שדומה לאות ו' בפרט נקודו' ת"ת שהוא שליש אמצעי של ו' אלא שהוא כולל עמו גם ב' הקוים האחרים ואז בקו זה האמצעי הנק' ו' שם מאחורי הת"ת שבו נשארה דבוקה שם בצאתה מעיבור א' ונק' ה' אחרונה שבשם והענין כי גם ע"י היניקה עתה שיונקת החלב האם צריך שיגדילו שניהם זו"נ והנה מה שגדל הנקבה הוא שהיתה כמדת ת"ת שהוא מדה שלימה גמורה ולא כבראשונה שהיתה רובע כמדת היסוד כנ"ל ולכן עתה ע"י היניקה נגדלה והיתה מדה שלימה כמדת ת"ת שבו וע"כ נק' ה' אחרונה שבשם שהיא אות בפ"ע ומדה שלימה משא"כ בזמן העיבור שז"א היה טפול ונכלל באות ו' זעירא שבתוך ה' ראשונה והיא טפילה לז"א בסוד פסיעה לבר של ו' זעירא ונודע כי ז"א אפי' בזמן יניקה יש לו מוחין דקטנות דיניקה והיא בחי' ו' של הוי"ה והמוחין שלו הם ב' אותיות י"ה הראשונים וגם הם בחי' י"ה בזמן היניקה וכן בנקבה יש לה עתה מוחין דיניקה לבד כמוהו והיא רמוזה וטפילה אליו בשם הוי"ה כי הוא עם בחי' מוחין שלו שהם י"ה כנ"ל נק' יה"ו י"ה על ו' והיא בבחי' ה' תתאה טפילה אליו וגם מוחין שלו רמוזים בשם ה' זו האחרונה. ונודע כי האשה דעתה קלה כי אין בה דעת שלם רק עיטרא דגבורה לבד נמצא החכמה שבה הוא אלהי"ם דמלוי אלפין ומוח בינה שלה הוא אלהים דההי"ן כי כל ה' הוא בבינה ומוח דעת ק"ל שבה הוא אלהי"ם פשוט בלי מלוי לפי שאפי' בגדלותה היא ק"ל ומכ"ש עתה בקטנות לכן אין בו מלוי והנה אלהים דיודין לא נגלה החכמה שבו כי כך היה ראוי אלא שעדיין אין בה כח ולא נגלה בה אלא אלהיים דאלפין במקום דיודין. ועתה נבאר איך נרמזו ג' מוחין אלו בה' אחרונה כנ"ל והוא כי אות ה' זו יש בה פשוט ומלוי וכנגדו (כנגד] ה' פשוטה הוא רומז אל הדעת שהוא אלהי"ם פשוט ויש בו ה' לבד כמספר ה' פשוטה וכנגד ה' במלוי אלפין נרמזו בה המוחין של חו"ב המלואים שבה שהם מלוי דאלהי' דההי"ן ואלפין וזה מלוי אותיות ה"א לכן נרמזו באותיות