מבוא שערים קח

ויוצא לחוץ ב' בעבור החלב ג' בעבור המוחין דז"א. ונבאר תחלה הבחי' הא' שהוא לדחות הז"א הוא כי הנה עתה יש אורות רבים בבטן המלאה שהיא התבונה עם אורות שלה עצמה ועם אורות זו"נ וכולם הם באותו הכלי שהוא מקום ההריון שהוא בבטן בשליש התחתון דת"ת דתבונה כנ"ל בח"א. והנה פי הרחם הוא צר ואין הולד יוצא משם אלא בדוחק גדול והוא כי כל האורות שיש לאימא בנה"י שלה הם מסתלקים מהם ועולים שם בבטן שלה ואז נמצא שהם אורות רבים מאוד ואין הכלי ההוא יכול לסובלם ונבקע הרחם דרך פיו כיון שיש בה בקיעה משם הוא נבקע ונרחב ואז האורות דתבונה שהם בעל הבית דוחין את הז"א לחוץ שהוא האורות ונולד. סיבה הב' מפני החלב ית' בפ"ד. סיבה הג' שהוא מפני המוחין גם הוא נת' בפ"ג כי הנה"י דאימא צריכין להתרחק מהאורות שלה כדי שאחר הלידה תיכף יכנסו המוחין דז"א בתוכם ויתלבשו יחד כולם תוך הז"א כי גם בז"א יש מוחין בזמן היניקה כנ"ל ח"א פ"ב אשר ז"ס אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כי התבונה נק' מ"י וע"י מי זה שממיתה עצמה מתקיים הז"א כי אין כל קיומו אלא ע"י מוחין כמ"ש כ"ז בפ"ג. ואמנם סילוק אלו האורות מנה"י שלה בעת הלידה נק' מיתה ולכן הם מצטננים כמו המת בסילוק נשמתו ממנו מתקרר כי נר ה' נשמת אדם והוא אש חם ובהסתלקה נשאר יסוד העפר קר ויבש ולכן הנה"י בהסתלק האור מהם נקראו אבנים כי נשארו קרים ויבישים כמו האבנים. גם הטעם הב' כנודע כי חג"ת נק' אבות ונה"י נק' בנים ולכן הנה"י שלה נק' אבנים ע"ש בנים. גם טעם הג' כי הנה"י שלה הם החוזרים להיעשות בחי' גוף עצמו אל הזו"נ שהם בני התבונה כאשר יתלבשו בתוכם עם המוחין כנז' ומעצמותם מתגדל ז"א בגדלות ב' כמבואר בחלק ג' וגם עתה מתגדל ע"י המוחין דיניקה ולכן נק' נה"י דילה אבנים ע"ש שנעשים מהם בחי' גוף הבנים עצמן וז"ס אין התורה מתקיימת אלא במי שהוא התבונה שממית עצמותה דנה"י שלה בעבור התורה לקיימו ולהתלבש בתוכו בחי' המוחין. ועתה צריך לבאר ענין הז"א כשנולד הוא ונוק' לאיזה מקום נדחו בעת הלידה והנה נת"ל בכל השערים שקדמו כל ענין במקומו איך הא"א כשנולד ירד בתחלה אל מקום א' ואח"כ עלה מעט אל מקומו וכן באו"א כל א' וא' במקומו. אמנם נבאר עתה ענין זו"נ והוא כי הנה נת"ל בש"ג ח"א פ"א איך עתיק מתלבש באריך וב"פ תתאין דנה"י שלו נשארים מגולים למטה מרגלי א"א תחת עולם האצילות ואלו נכנסים בגבול שיהיה אח"כ עולם הבריאה והנה אחר לידת זו"נ נדחו וירדו למטה בבריאה תחת אותן בפ"ת דנה"י דעתיק ואותן ב"פ נעשו להם בחי' דדים וינקו משם בסוד דדי בהמה כנז' בענין א"א ואו"א ואח"כ ע"י יניקה זו הגדילו יותר ועלו והלבישו לאותן ב"פ דנ"ה דעתיק ואח"כ הגדילו יותר ועלו בעולם האצילות במקום הראוי להם והלבישו את א"א מטיבורו שלו ולמטה. ודע כי באמצע גופא בא"א יש חד פרסא הנק' יותרת הכבד והוא מה שנזכר בפ' בראשית אמר ר"י באמצעית מעוי דבר נש אית חד קרומא דאיהו פסיק מעילא לתתא ודע כי פרסא זו ישנה בכל הפרצופים שבכל עולם ועולם וזכור ענין זה והנה למעלה מזו הפרסא הוא גבול או"א בכללות ד' פרצופים שבהם כנודע וארבעתן עומדים למעלה מזה הפרסא ומלבישים הגרון וחג"ת דא"א ומשם ולמטה הוא גבול ז"א המלביש א"א שיעור כשיעור העליון והוא שליש ת"ת התחתון ונה"י דא"א שהוא למטה מזו הפרסא ואמנם פרסא זו אינה ביושר כי כשמתחיל דרך פנים הוא מתחלת מסיום החזה וכשמתפשטות דרך אחור הוא כנגד הטיבור. והענין כי הנה או"א הם עומדים פב"פ בב' צדדי האריך וכשתציי' הענין בדעתך תמצא כי מקום הכרס והבטן דשניהם הוא רחב ונוגעים זה בזה בצד הפנים דאריך ושם הוא קצת פרסא מפסיק נגד החזה ששם הוא סיום ב' הכרסיים דאו"א. אמנם כי כשמתפשט הפרסא אחורי א"א שם הוא מקום ירכין דאו"א והם יותר ארוכים למטה מהכרס ונמשכין למטה ואינם נדבקים זה בזה כמו הכרס נמצא כי מקצת הפרסא ששם הוא למטה אצל טיבורו דא"א בסיום ירכין דאו"א והנה אופן התלבשות ז"א לא"א הוא באופן זה מתחת הקרום הנ"ל שהוא מטיבור א"א ולמטה כי כתר ז"א מלביש לת"ת דא"א מהטיבור ולמטה וזשארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות והענין כי א"א הוא בחי' הכתר כללות האצילות כנודע הנה א"א יש בו תר"ך אורות כמנין כת"ר והנה צדיק העליון הוא ז"א ולוקח מחצית הכתר שהוא מלביש לא"א מחציו ולמטה והנה מחצית הכתר הוא ש"י ואלו הם ש"י עלמין שלוקח הצדיק שהוא ז"א הנק' צדיק ועיין בפ' תרומה מ"ש והוא סוד פ' להנחיל אוהבי י"ש. והנה קו ימין נצח דא"א יש בו ג"פ כנודע ומתלבשין בג"ס ימין דז"א שהם חח"נ והוד דא"א ג"פ מתלבשין בקו שמאל דז"א בג"ה ויסוד ועטרה דא"א קו אמצעי מתלבשים בקו אמצעי דז"א דת"י וכמ"ש בח"ג כי שם עיקר הדרוש ואח"כ נוק' דז"א מלבשת לז"א מחזה שלו ולמטה עד סיום רגלי ז"א נמצא כי רגלי א"א ורגלי ז"א ורגלי נוקבא מסתיימים במקום א' ושם הוא גבול עולם האצילות ומשם ולמטה הוא עולם הבריאה ושם בעולם הבריאה יש ב"פ תתאין דרגלי עתיק כנ"ל וכ"ז נתבאר היטב בש"ג ח"ב פ"ב. ושמעתי ממורי זלה"ה באופן אחר והוא ממש ענין הבחי' הב' שנת"ל בח"א פ"ו שהז"א שהיה ו"ק בזמן היניקה מלבישים הב' פרקים הנשארים מנו"ה דא"א ושליש ת"ת ויסוד ע"ש אח"כ הגדילו זו"נ יותר ע"י היניקה הנ"ל ואז עלו והלבישו לנה"י בתבונה השלישית בבחי' הכלים החיצונים שלה כנודע שהם מבחינות הקטנות דיניקה ואז ינקו משם מג' אמצעים דתבונה ששם החזה מקום השדיים של