מבוא שערים קה

בחי' ז' בעיבור זה והוא מענין הדרוש הנז' שבעיבור יש בו בחי' ז' חדשים וט' חדשים ושניהם א' ועם הנז' תבין למה הוצרך הז"א להיות כלילין ג' בג' כי לא היה צריך לכלול ולכפול ולהלביש את נה"י דא"א כי אעפ"י שלא היה נכלל ג' גו ג' היה יכול להלביש ג"ת דא"א אך הענין לפי שג"ת שלו לא יכלו להשלים בירור' היטב ע"י העיבור ולכן הוצרכו ג"ת לכלול ולהתעל' תוך ג"א שהם חג"ת כי לא יכלו להתגלות ולהתפש' במקומם ונתגלו שם ונעשה ז"א בבחי' ו"ק שלימות

פרק יח הכלל היוצא בכל הפרקים שקדמו הז"א בע"ר אינו רק ג' כלילין בג' עם היות יש בו ו"ס כנודע מכל הפרקים הנזכרים ואע"פ שנת' פרטים רבים בענין ביאור ג' כלילין בג' עכ"ז דרך קיצור נבארהו עתה והענין כי הז"א מתחלת האצילות בעת האציל המלכים שמתו יצא בבחי' ז' נקודות זו ע"ג זו ולא יצא בו בחי' ג"ר אפילו בבחי' נקודים והו"ק יצאו אלא שהיה בבחי' נקודות לבד ולא בבחי' פרצוף אלא זע"ז והנה אלו ו' נקודות שהיו נכנסו כולם בעת העיבור כדי לתקן עצמם ואמנם כדי לתקן היה צריך שיתקשרו אלו עם אלו קשר אמיץ כדי שיתקיימו ולא ימותו ומה שהיה תחלה ו' נקודות זו ע"ג זו כדמות ו' ארוכה נעשה עתה בהתקשר' ג' גו ג' ו' זעירא כי אין ארכם עתה רק ג' נקודות שהיא מחצית ו' ואמנם לעולם לא היה ראש לזו הו' אף בתחלה כי הרי ג"ר אין בו כי הנה אות הו' יש בה גוף וראש שהוא צורת היו"ד ע"ג ו' ואותו לא היה אף מתחלה מכ"ש עתה בזמן העיבור שלא היה די שאין בו ראש יען אין בו רק ו"ק אמנם אפי' גוף אות ו' היה חצי ארכו לבד ונק' ו' זעירא והיא בחי' ו' שבתוך צורת ה' שבשם הרומזת באימא כנודע. והנה אות ה' נחלקת לד"ו והד' היא התבונה כנודע והו' היא ז"א שבתוכה בסוד עיבור בסוד ו' קטיעה בלי ראש בחי' חצי הגוף ונחלקת מגוף הד' כמשארז"ל אמאי כרעי דה' תלייה להורות שהוא בבחי' העובר שהוא בתוך אימא גוף נפרד ממנה נמצא כי הג"ר דז"א לא נתגלו כלל אפילו העובר כי הרי לא נכללו אלא נה"י שלו בחג"ת שלו ולא היה שם ג"ר שאפילו הו"ק לא יכלו לעמוד גלוים רק הג' לבד נתגלו שהם נה"י וחג"ת היו טמוני' ומלובשים תוך נה"י שלו וסיבת הדבר מפני שלא היה מלביש רק לנה"י דא"א ומשם היה השפע וכיון שלא היה רק ג' גם הוא לא נתגלה בו רק הג' אמנם כיון דנה"י דא"א נכלל בחג"ת א"כ גם נה"י דז"א קבלו הארה מחג"ת דא"א אלא שהוא ע"י התלבשותם וכללותם וכן בז"א החג"ת שלו קבלו הארתם בסוד הכללותם תוך נה"י שלו באופן שהחג"ת שלו הם בכח ולא בפועל ומכ"ש שהג"ר שבו כמעט אפי' בכח לא היה אלא בדקות ונמצא שיעור אורך ז"א לא היה רק שיעור ג' מדות שלימות שהם נה"י שבו אמנם להיות נכללים שם גם החג"ת היו אלו הג' מדות שלימות בסוד ו' מדות קטנות כי הנצח הוא מדה א' שלימה ושימש לשנים קטנים שהם חסד ונצח וכן ביסוד כי ארכן ושיעורן הם ג' מדות שלימות והם בחי' ו' מדות קטנות שהם ו' חצאי מדות וכ"ז היה בתחלה בג' ימי הקליטה ואח"כ היה הולך ומתגדל עד שהגדיל ע"י מה שהיה מברר מן המלכים בהמשך הזמן העיבור ונשלמו בו"ק ונעשה ו' גדולה אלא שהיתה בלתי ראש שהם הג"ר וכ"ז מכח הנה"י דא"א שהיו נכללים בחג"ת שלו ואז בהשתלם ז"א ונעשה ו' גדולה בו"ק אז יוצא לחוץ ונולד וזו היא אות ו' שלאחר ב' אותיות י"ה שבשם הוי"ה. וא"ת הרי הז"א מלביש שליש תחתון דת"ת דא"א וגם נה"י שבו וא"כ איך אנו אומרים שהיה כלול ג' תוך ג' אך הענין כי כיון שבחי' הת"ת אינה מדה גמורה רק שליש אי לבד לכן אינם עולים בשם ואין אנו מזכירים רק נה"י לבד שהם מדות שלימות שנכללו בחג"ת וזהו ג' כלילין בג' (גם צריך הקדמה א' שתדע שבחי' הת"ת אינה מדה גמורה רק ש"א לבד לכן אינה עולה בשם ואין אנו מזכירים רק נה"י לבד) גם:

. צריך שתדע הקדמה א' ועמה תבין היטיב ג' כלילין בג' והוא כי העובר ודאי שיש בו כל רמ"ח אברים ואין אברים ניתוספים בו. אח"כ כנ"ל בפי"ב אך הענין הוא שבתחלה היו אברים קטנים מחצית גדולים לבד ואח"כ נגדלו בשיעורם נמצא כי דוגמת מה שאנו קוראין לז"א כולו אות ו' דהוי"ה כוללת כל עולם האצילות כן הת"ת שבו עצמו הוא ו' דהוי"ה פרטיות שבי"ס שלו עצמן. והנה גם הת"ת שלו היה עד"ז ו' בלי ראש כי היה גופו קטן מאוד דוגמת ו' בלי ראש ועיין בברכת אבות כי שם נת' היטב ענין זה. ופ"א שמעתי כי בהיותו בסוד עיבור היה בו ו"ק ג' כלילין בג' ולא היה לא בחי' ראש ולא בחי' זרועות אלא גוף א' פשוט לבד. כנז' בסוד ציצית קטן והנה נת' איך נרמז ז"א בבחי' ו' דהוי"ה הכולל האצי' בין בזמן העיבור בין אח"כ שהם ו' זעירא שתוך הה' וו' גדולה שלאחר הה"א ובח"ג נשלים ביאור זה בעה"י. ונבאר דרך אחרת בענין שם הוי"ה הכוללת כל האצילות ועמו ית' ענין מציאות זו"נ שניתן יחד בסוד העיבור והענין כי אע"פ שתראה שלא הזכרנו בכל הפרקים אלו מה נתחדש בנוק' בענין העיבור בודאי שגם היא היתה עמו וגם היא נגדלה מדרגה אחר מדרגה דוגמת ז"א ממש ובכל בחינותיה נבארם בה ונבאר פה כללות הענין איך היו שם זו"נ יחד בזמן העיבור הנה נודע משארז"ל ע"פ אשה כי תזריע אשה מזרעת תחלה יולדת זכר והענין כי הנה חו"ב הם זכר ונקבה והם אותיות י"ה דהוי"ה הכוללת כל האצילות ואות יו"ד במלואה יש בה ג' אותיות והם יו"ד ונודע מ"ש בזוהר ובתיקונים כי י' אבא ו' ברא ד' גנתא דאיהי ברתא והנה אבא הוא אות י' שהם י"ס דיליה וכשמזריע מ"ד להאציל ז"א כנזכר פ"ט צריך שתהיה טפה זו בהכרח כלולה לצורך זו"נ יחד כי גם בבחי' הנקבה ע"י כח האב נעשה כנודע והנה שניהם היו נרשמים בו אז והם ו"ד ו'