מבוא שערים קד

פעם א' שמעתי כי כל חציו התחתון ניתן אל הז"א ורוב פעמים שמעתי בדקדוק שאינו רק שליש התחתון ואיני יודע אם לא שנאמר ע"ד ת"ת דאימא המתלבש בכתר דז"א כי בהיות לו מוחין דאימא לבד אינו לוקח רק שליש א' ובהיות לו גם מוחין דאבא לוקח חציו וכן יהיה כאן נלע"ד. וגם אפשר שיובן בענין א' בענין שינוי ג' הבחי' שיש בז"א בעת העיבור כו' וכפי הבחי' משתנה ההתלבשות וזה ג"כ נכון לע"ד. גם כמ"ש סוף פ' בענין העליות דג' מדורות ית' גם זה הנלע"ד. והנה ג"כ מהיכן נתהווה גרון דז"א בזמן העיבור והענין כי הנה נתבאר כי הפרקים ראשונים דנ"ה דא"א נתעלו במקום הדדים דבינה אך פרק עליון דיסוד נשאר למטה במקומו בתוך ב' היסודות דאו"א להזדווג שם ונמצא הרחק בין היסוד לב"פ עילאין דנו"ה כי שם הוא מקומו תמיד פרק עליון דיסוד באמצע ב"פ עילאין דנצח והוד ואותו מקום היסוד נשאר חלל ונודע כי כל דבר שבקדושה נשאר שם תמיד רושם שלה כי מכח אותה האור של היסוד שהיה שם מתחלה משם נתהווה הגרון דז"א. ודע כי מגרון הזה הוא מתחיל לעשות מציאות ז"א בבחי' ג' כלילין בג' וזה סוד אשר ביארנו לעיל כי מן היסוד דא"א הנק' שופר יצא הז"א בבחי' הקול כלול באמ"ר שהם ג' ונודע כי גם השופר הוא בגרון ונמצא כי באותו בחינ' דרשימו דיסוד דאריך אנפין שם הוא בחי' השופר ומשם יצא ז"א בסוד קול כלול בג' אמ"ר בסוד קול דופק מגו שופר ושם היה כלול בג' הנזכר בגרון זה ומה שהיה במקום חלל ופנוי ואינו שם אלא בחי' אויר לבד לכן היה נקרא קול ואח"כ משם יצא קול זה מהגרון ההוא הנק' ג"כ שופר הנעשה מהארת רשימו יסוד דא"א ונתפשט למטה מהגרון ג"כ בסוד ג' כלילין שהם ו"ק דגופא דז"א כלולים ג' גו ג' ונמצא כי הגרון נעשה מבחי' מקום חלל ופנוי אשר ע"כ נק' הז"א בבחי' קול כנזכר וז"ש בסוטה מהיכן מודדין לו ממקום שנעשה חלל מצוארו שנאמר כי ימצא חלל באדמה כי הנה הצוואר מבחי' חלל נעשה ולכן נק' הצוואר ע"ש חלל

פרק יז הנה נת' בפרקים הקודמים ג' מיני עיבורים שהם ז' וט' וי"ב באנ"ך וכבר נת' ענין התלבשות א"א בז"א בעת העיבור והנה שמעתי ממורי זלה"ה בשתי הענינים הנזכרים ורציתי לכותבן כי לכאורה נראים חולקים קצת על מ"ש בפרקים הקודמים ואמנם לא ידענו אם מדבר בענין הכלים או הניצוצות או האורות ומה ששמעתי ממנו הוא שמדבר בעיבור הא' דבחי' חיצונים דז"א ולא בפנימי' וזה ענינו. דע כי זה העיבור הא' דז"א דחיצונים יש בו ב' בחינות והם עיבור ז' חדשים למקוטעין ועיבור ט' חדשים ונבאר תחלה ענין העיבור בבחי' הב' כי הנה נת' כי עיקר הז"א בעת העיבור אינו רק ג' מדות גדולו' ונעשו ו' מדו' קטנות והענין כי הנה ז"א לוקח בא"א השליש התחתון דתית דא"א ונה"י שבו והנה מנצח דא"א נעשו ב' מדות חסד ונצח דז"א בקו ימיני ומהוד דאריך נעשו ב' מדות גבורה והוד והנה היסוד דא"א יש בו ג' שלישים שליש התחתון הוא אל המלכות דז"א נמצא שנשאר לז"א ב"ש עליונים שהוא בחי' היסוד עצמו שאין בו רק ב"ש זולת העטרה שלוקחת המלכות והנה ג"פ אלו שהם שליש התחתון דת"ת וב"ש עליונים דיסוד הם מדה א' נעשו מהם אל הז"א ב' מדות והם ת"ת ויסוד הרי עתה ו' מדות בז"א והז' היא בנוק' שמתחלה היתה שיעורה שליש מדה לבד כשיעור העטרה דיסוד דאריך שהיא שליש א' לבד ואח"כ הגדילה הנקבה גם היא דוגמת הז"א ונעש' ב"ש הרי בין כול' הם ז' פ"ש וז"ס משארז"ל כל היולד' לז' יולדת למקוטעין כי אינו רק ז' פ"ש וכנגדם היו ז' חדשי העיבור למקוטעין, והנה אם נעריך בחי' אלו באופן אחר יהיה ט' בחי' שלימו' ונמצא כי חשבון של ז' חדשים הוא עצמו חשבון של ט' חדשים והענין כי אעפ"י שבקיבוץ כולם יהיה ג' מדות ושליש ובהכפלם לשניים יהיו ז' פ"ש הנה אין כולם מבחי' א' ואין לכולם בחי' הת"ת עם היסוד כי כ"א יש לו מציאות בפ"ע ולא ראש הת"ת בראש היסוד ונמצא כי ד' מיני ספי' הם ונכפלו ונעשו ח' בחי' והעטרה הרי בחי' ט' ואעפ"י שהעטרה היא מעין ספירת היסוד עצמה כיון שממנו נעשה הנוק' ואינה מכלל הז"א לכן נמנה אותה בפ"א והרי הם ט' בחי' כנגד ט' חדשים. ופעם אחר שמעתי באופן אחר כי הנה אעפ"י שאנו אומרים שלא היה בזמן עיבור הז"א רק ג' כלילין בג' עכ"ז וודאי שנשלמו י"ס גמורות אלא שהם נעלמים בו ואינם ניכרים רק בחי' ג' כלילין בג' ואמנם זמן העיבור היה מט' חדשים אמנם עיקרם אינם רק ח' חדשים לבד כנודע כי יום א' מחודש הט' נחשב ככל החודש ויכולה לילד אפי' ביום א' דחודש ט' ואפי' אותו יום שלוקחת מחודש ט' הוא לסיבת ימי הקליטה כנ"ל כי יש יולדת לרע"א ימים כמנין הריו"ן ונמצא כי עיקר העיבור אינו רק ח' חדשים וכבר נת' כי כל זמן המשך העיבור מתבררים חלקי הז"א שבז"מ ועול' שם בבטן אימא ומתברר שם שנית כנז' כבר. והנה התחלת מה שמתברר הוא הספי' הראשונה שהיא כתר דז"א ונמצ' כי בהמשך ח' חדשי העיבו' נתבררו ח"ס ראשונות כחב"ד חגת"נ ואמנם ג"ס תחתונים שהם הי"ס שלא יכלו להתברר היטב כשאר הספי' מרוב סיגים הנאחזים בהם להיותם סמוכים לקליפות כי הם תחתוני' לכן לא נתבררו היטב ע"י העיבור עד זמן היניקה כי אז נתבררו ונעשו חלב שיונק ונגדל בהם וית' לקמן. והנני זוכר ששמעתי ממנו פעם אחרת כי גם הנצח אעפ"י שנתברר אינו עולה במנין העיבור. וטעם הדבר כמשרז"ל בהדי הוצא לקי כרבא יען היותו עם ההוד ב' פלגי דגופא ולכן כיון שההוד לא נתברר לא עלה למנין עיבור כן הנצח אע"פ שנתברר אינו עולה במנין העיבור. ונלעד"ח כי לפי זה יהיה ג"כ