מתנות כהונה על ויקרא רבה יד:א

הזה והבא. העולם הזה הוא קדם שבא לו לאדם בראשונה ועולם הבא תקרא אחור שבאה לו לאדם לבסוף כך מצאתי הגירסא במדרש תהלים. ונסרו ונעשה שנים גבים גב לזכר וגב לנקבה וכן עיקר:

מסטרוהי אחד משני צדדיו. כלומר חלקיו ולעולם כדלעיל שנסר וכו':

אחור וקדם. קדם היינו מזרח שנאמר קדמה מזרחה ומדמזרח נקרא פנים מערב שהוא הפאה שכנגדו נקרא אחור וכדפרשתי בכמה מקומות:

שנאמר ולמקצה וגו'. דרום וצפון נקראו קצוות בפי התוכנים וגם מדהאי קדם ואחור קאי על מזרח ומערב מכלל דולמקצה וגו' קאי על דרום וצפון:

ותשת עלי וגו'. כפך היינו היד וכתיב כי יד על כס יה ומאחר ששת עליו כפו ש"מ שכל החלל עד השמים נתמלא ממנו או י"ל דדייק מדכתיב שמים בזרת תכן וכתיב נמי ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים:

זה יום הראשון. פי' למעשה יום ראשון וה"ג לעיל פרשה בראשית פרשה ח' ובמדרש תהלים אבל רש"י ז"ל גרס יום האחרון וכן הוא בתנחומא בפרשה זו ובילקוט ריש פרשת בראשית ועי' במה שכתבתי לעיל בפרשת בראשית:

נפש חיה למינה. זה נאמר תחלת יום ששי:

אמר ריש לקיש אחור זה יום אחרון. למעשה יום האחרון שהאדם נברא באחרונה:

ה"ג ורוח אלהים וגו'. רוחו של אדה"ר וה"ג בילקוט תהלים ובפרשת בראשית והרואה יראה כי כן עיקר. והגירסא שלפנינו יש ליישבה לפי דעת המקובלים ז"ל שאמרו שרוחו של אדם זהו רוחו של משיח בסוד הגלגול וסימנם אד"ם אד"ם דו"ד משי"ח רוח אחד לכלם והראשון עיקר וכן מצאתי אח"כ באב"א פרשת בראשית ובאבן שואב בפרשת מצורע:

ה"ג אם זכה אדם אומרים לו קדמת כו'. וכן הוא לעיל פרשה בראשית וסיומא מלתא דר"ל היא שלפיכך נבראת רוחו ביום ראשון וגופו ביום אחרון שאם יזכה אומרים לו אתה קדמת כו' דרך חשיבות ומעלה וכן בהיפוך כשאינו זכאי ואחר כך גרסינן אמר ר' ישמעאל כו':

וקדם לכל עונשין שאין כל בריה נפקדה על מעשיה כי אם האדם לבדו או ר"ל באשר הוא עלול לקבל כל מיני עונש מפני חולשת הרכבתו וזך מזגו והראשון עיקר: