מתנות כהונה על שמות רבה לה

צופה ומביט בו כו'. עיין מזה בב"ר פרשה י"ב:

מפני כבוד הקב"ה כו'. להבנות ממנו ביהמ"ק ומשכן וכדמפרש ואזיל:

טוביה דהוא בביתיה. טוביה ומעלתו הוא בבית וטוביה דהוא בלוויתיה. פירש"י בב"ר פרשה ט"ז כשהוא מהלך בדרך ולשון לוויה נופל על מי שנודד חוץ לביתו:

וזהב הארץ ההיא טוב. כלומר זהב הארץ נברא בשביל ביהמ"ק שנקרא טוב כד"א ההר וגו':

[זהב שחוט גרסינן:

סוגר כל הזהבים. שכל צורפי זהב היו סוגרין חנויותיהם מפני הבושה שאין לזהבם דמיון אצלו וכן לקמן שהיה מכסיף כו'. כך הבנתי בפרק טרף בקלפי ועי' במדרש חזית בפסוק עמודיו עשה כסף ובפרשת נשא פרשה י"ב:

שהיא מוצתה באש. ה"ג במדרש חזית ופירש כשהוא מוצת באש מראיתו זך ובהיר מאד. וכן פירושו מופז לשון חוזק וקשה:

[ולא נגנזו גרסינן]:

ועץ שמן וגו'. וסיפיה דקרא אשים בערבה ברוש תדהר ותאשור:

שכר למעשה. הגורם וכופה הבריות למעשים טובים כד"א גט מעושה:

[ה"ג א"ר הושעיא על שום שהוא עומד למשכן:

פרס. הסופר דבר בלשון כינוי ור"ל אדום שנמשלה לברזל בדניאל]:

עד עכשיו היסוד בה. כך אמרו כל עוד שהיסוד בה ערו ערו:

שכולה חיה מן הקנה. יש לפרשו בדוחק ע"ד שדרשו חז"ל בפרק ע"פ שכל מעשיה נכתבים בקולמוס אחד ופירש רש"י ז"ל כלומר פה אחד להרע לישראל אם בא ישראל לדין לפניהם כולם מחייבין אותו מדכתיב קנה ולא כתיב קנים משמע קולמוס אחד וחיה כמו חיתה ונראה דצ"ל שכול החיה מן הקנה. שכול לשון משכלה מן הקנה מקן שלה שמלך המשיח יאבדם ויערערם מקן מושבם כד"א ועלו מושיעים וכו':

שמנן של עמים. עשרם של ישראל שכאו"א מהם קרוי עם כמו שפירש רש"י בפסוק אף חובב עמים:

ואומר מהם אני. העובדי כוכבים ומזלות אומרים מישראל אנחנו:

בן אברהם עדת אבירים קרי ביה עדת אברהם כדאיתא במדרש חזית סוף פסוק שררך אגן הסהר:

הפס. פס ידו לקבל השוחד:

שיצה"ר חפץ בו. קרבות לשון קרב ומלחמה וזהו יצר רע שלוחם תמיד עם בעליו:

בזר. כמו פיזר בחילוף אותיות בומ"פ:

זרים לי. דרש בזר לשון זרות דבי"ת לשמוש:

כשם שאתה רואה כו'. עיין במדרש חזית בפסוק צאינה. ובפרשת נשא פרשה י"ב:

איסטרטיא. פירש הערוך חיל וצבא:

סנקליטון. ב"ד ושרי יועציו: