מתנות כהונה על איכה רבה ג:ו

ויגרס: בכליבא. בכלוב של עופות והוא כעין תיבה ועיין לעיל בפתיחא בושנו:

תנן כל שהוא גרס':

כל שהוא כו'. כל סעודה שהיא באה בשביל ט"ב כלומר שמפסיק בה מלאכול עוד:

פחית. קטן וגרוע ונתן עליו אפר וכל זה הוא בירושלמי סוף מסכת תענית וגירסת התוספות הוא צבע פיתתיה בקיטמא פי' היה טובל פתו באפר:

אומנות. של הנחתומים:

בחטי מנית. פסוק הוא ביחזקאל סי' כ"ז ופי' שם רש"י והרד"ק ז"ל מנית שם מקום בא"י שחטיה יפים וגסות שנמכרות במנין והביא כן רש"י בשם המדרש וכן הערוך בשם ילמדנו בערך מן ופי' בו כפי' רש"י דלעיל ולפי זה צריך לומר כאן חטים דמנין ודייק מרבנן כמה מינים יש בו אבל גם בקהלת בפסוק כל הדברים יגעים גרס כמו כאן ויש ליישב הגירסא ולומר שהספר סבר כדעת תרגום יונתן שתרגם שם חטים ריחוש ופרש"י ריחוש קביצות מניינים הרבה והיינו דקאמר הכא דלא מנין:

וקמו. ועמדו ופסקו שלא ידעו לחשוב יותר:

פרכוטס. לפי הענין פירושו קפילא אומן המתקן מאכלים:

לא ראינו כו'. אנחנו לא ראינו שום טובה שהיה לו דבר חידוש שיהיו מאה מינים בביצה לבד ור' שמעון אמר אפי' לא שמענו מאחרים והכל דרך קובלנא ואבל שאבותינו אמרו נשיתי טובה ואנחנו לא ראינו ולא שמענו:

ופסק. הפסיק סעודתו מלאכול עוד:

שמע ריש גלותא. שרבי יהודה בא לעיר והלך אליו וא"ל היה משגיח כו' לבקשתי ובא עמי וסעוד אצלי א"ל כבר אכלתי ופסקתי מלאכול. א"ל היה משגיח בי שלא יאמרו הבריות ר' יהודה לא היה מחשיב לריש גלותא ולא השגיח בבקשתו והיה מטריח עליו ביותר עד שהלך עמו וכיון שהלך אמר ריש גלותא לנערו אותו מין תבשיל שתביא פעם אחת לפנינו לא תביא לנו בפעם אחרת כדי שבכל פעם יבא לו טעם חדש דרוחא לבסומי שכיחי משהיו אוכלים הביאו לפניהם שמונים מיני מאכל:

מגירסת הערוך ערך נפש וערך כס ותוספות בפ' בכל מערבין וסמ"ג ותניא בהלכות ט' באב נתבאר דה"ג אייתון קדמיהון שמונים פטיליקין אכל מכל פטיליק חד פת ומכל פתיס חד כס א"ל רבי מן דאכלית ופסקית אייתון קדמך תמנין פטיליקין מחדא פטיליק אכל ר' חדא פתית. ומחדא פטיס אישתי רבי חד כס כו'. ופי' ריש גלותא אמר כן לר' יהודה מאחר שאכלת והפסקת מלאכול אכלת מכל פטיליק כו'. וכדי להשביח את עצמו א"ל כן כלומר האמנם כבדתיך שודאי בפעם ראשונה לא אכלת כל צרכך וא"ל וכי בחנם קורין לגוף האדם נפש מפני שהיא כל מה שנותנין לה היא גדולה ורבה עליהם:

פתית. הוא פת:

פטיס. מין חבית כהאי דאמרינן בפ' שני דביצה הללו בעלי פטסין:

איתקבל כו'. נתארח אצל יוסי רישא הביאו לפניו שמונים מיני מוחין מעופות ותקטן עוד זאת בעיניו ואמר ליה לא יכעוס ר' על מיעוט המאכלים שלא היתה הצידה מספקת היום כלומר לא עלה לי במצודה כדי הסיפוק ולכן היו קורין אותו יוסי רישא על שלא היה מאכלו רק מוחות מעופות:

בשבתא כו'. בשבת מה אתם עושים ומרבים לכבוד שבת א"ל אנו כופלין כו' בשבת עושין שמונה וארבעים תבשילין:

ויהיב כו'. ר' חייא נתן לתלמידיו של רבי יהושע מעות דרכמונים ואמר להם לכו ועשו לו לרבכם רבי יהושע כמנהגו כי אני לא אדע מנהגו:

כד הוה ליה כו'. כשהיה לו היה מתקן מאכלים אלו וכשלא הוה ליה כו':

נראה דה"ג נסיב גילעינין ומני כו' והם גרעינין בתלמוד ירושלמי והסופר ראה גי מן גילעינין וכתב שלשה עשר ומצאתי און לי בספר ישן דגרס גרעינין ופירושו שהיה מונה גרעינין על כל מין תבשיל כפי רוב התבלין והתיקונים הצריכים לו כדי שלא ישכח סדרם:

רחיצת ידים כו'. נראה דהכי גרסינן רחיצת ידים ורגלים בחמין וכן הוא בפרק במה מדליקין וכן הסברא נותנת כי לאחר שהרחיץ כל גופו במרחץ למה לו שוב למים חמים או אולי צריך לומר רחיצת ידים ורגלים במרחץ ופרש"י בפרק במה מדליקין שהנביא היה מתאונן על שנמנע מהם טובה:

חוזר כו'. ופי' הכתוב אמרתי שאבד נצחי אבל תוחלתי מאת ה' שדרכו לשוב ולרחם ועיין לעיל סוף פסוק אני הגבר: