מתנות כהונה על איכה רבה ב:ד

בלע: הכי גרסי' ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות והכי גרסינן בפירוש רש"י בישעיהו ובילקוט וכן הוא בירושלמי ריש פרק שני דייני גזירות:

מלתי כתיב. חסר אל"ף גימטריא שלו ארבע מאות ושמונים:

ר' יוחנן הוה דרש גרסי':

שתין אפין. ששים מעשים שנעשו בישראל אשר עליהם נאמר בלע ה' כן הוא בירושלמי סוף מסכת תענית:

ה"ג בירושלמי ור' הוה דרש עשרים וד' אפין. ופריך ולא דר' יוחנן יתיר כו'. וכי הוא היה יודע יותר ענין החורבן משהיה יודע רבי שהיה לפניו הרבה ומשני ר' ע"י שהיה סמוך לחורבן היה קשה עליו ובוכה והיה צריך להתנחם ולפסוק אבל ר' יוחנן לא היה קשה עליו כל כך מפני שהיה אחר החורבן הרבה וגם יש לפרשו בניחותא וק"ל:

כוזב. ר"ל בן כוזיבא:

כד הוה כו'. כשראה לאותו בן כוזיבא:

ועדיין. משיח אינו בא:

קול אדריאנוס כו'. ר"ל מ"ש הקול קול יעקב פירושו קול צעקה וצוקה שגרס אדרייאנוס וכן הוא בהדיא בפרק הניזקין ובירושלמי פ' בתרא דתענית וכך צריך להגיה פה:

שמונים אלף תוקעי גרסי':

מקוטעי אצבע. כל אחד ואחד היה קוטע בעצמו אצבעו מחוזק לב ואמיץ כח:

יבדקו. אם הם גבורים ואמיצי לב:

איסטרטיא. חבורה ודוגמתו בב"ר פ' כ"ז:

מכאן כו'. כלומר מאלו ומאלו:

לא תסעוד כו'. כלפי מעלה אמרו לא תסייע אותנו ולא תסייע לאויבינו להשחית ולהחליש אותנו:

ה"ג לא תסעוד ולא תסכיף. וכן הוא בירושלמי ובערוך ופירש הערוך ענין השחתה ונראה שהוא מלשון סקבא דשתא רגלא בפ' עשרה יוחסין ובפרק חלק בין סקבי דרומי שפירושם ענין חבורות והשחתה ועיין סוף פסוק היה כאויב:

ולא תצא וגו'. אין אנו צריכין שתצא בצבאותינו ועיין עוד בפרק הניזקין שהרי דוד נמי אמר הכי:

וע"ז. על פלאי גבורותיו של בן כוזיבא היה אומר ר' עקיבא שהוא מלך המשיח כדלעיל:

ולבסוף נתן. אדריאנוס את דעתו לחזור לארצו:

מתגעגע. מתאפר ומתפלש בעפר ועל ר"א אמר כן על שהיה מתפלש בשק ואפר ותפיל':

דאנא כו'. שאני עושה לך שתכבוש אותה יום הזה מיד נכנס בשער העיר ומצא את ר"א שהיה עומד ומתפלל:

בבוביא. פירושו שער ומלת בבא ידוע:

עבד גרמיה גרסינן. פי' עשה את עצמו כאלו לוחש באזנו של ר"א והלכו הרואים ואמרו לבן כוזיבא דודך ר"א רוצה להשלים ולמסור העיר לאדריאנוס:

לאדריאנוס גרסינן:

שלח בן כוזיבא והביא לאותו כותי:

מוטב כו'. מוטב שימית אותו איש את עצמו ולא יתגלה סודות המלך כיון שבין כך ובין כך יומת. ובירושלמי יש שאמר לו שלחש לו להשלים העיר ביד האויב וגירסת הספר לא כן היא:

לאשלמא. למסור ולהשלים אותה ביד האויב וכן הוא בירושלמי:

ה"ג כיון דחסל ר"א כו'. פי' כיון שסיים ר"א תפילתו שלח בן כוזיבא אחריו ואמר לו כו':

דאנא בצלותי גר'. פי' שאני בתפלתי עמדתי:

בעיטא גרסי'. ופירושו דריסה ברגל:

אמרה לו. הבת קול רמזה לו בפסוק זה:

מיד גרמו גר':

ואייתיאו כו'. והביאו ראשו כו':

גנותאי כו'. פי' מל' גונדא שפירושו חיל. ובירושלמי גרס כותי ובילקוט האזינו גרס גינאי:

אייתי לי. לך והבא לי גופו וכן הוא בילקוט האזינו והלך והביאו ומצא נחש כרוך על צוארו אמר אם לא שאלוהיו המית לזה מי היה יכול לו:

ארבעה מילין. ארבע מיל היה מהלך הדם ניכר בתוך מי הים:

רחוקה מן הים גרסי':

כמן טבריא. כמו שיש מן טבריא כו':

והקיפו גדר. בירו' יש שהגדר היה גבוה מלא קומת איש עם פישוט ידיו למעלה:

הכי גרסי' בירושלמי ר' הונא אמר יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה:

עשתה. עכבה שלא נחרבה:

הדליקו נרות. מ שום שמחה:

הבוליוטין. העשירים וחכמי עצה היו יושבים באמצע ירושלים וכשהיה עולה אחד מהם מאנשי ביתר להתפלל בירושלים ואמרו לו אנשי ירושלים שמעתי עליך שרצונך ליעשות חכמי עצה ועירוני בירושלים וכדי לכנוס עמו בדברים אמר כן שוב אמרו לו ולא תרצה ליעשות שר וחשוב ועיין בערוך ערך ארכין:

ה"ג מן בגין דשמענא כו' עד איסיא את בעי כו'. ופירוש שוב אמר הלא שמעתי עליך שיש לך נחלות שדה התרצה אתה למוכרה לי ואמר לו אין בדעתי כלומר איני רוצה למוכרה וה"ג בירושלמי בתשובות שאלות הראשונות והיה הירושלמי כותב שטר מכיר' בשמו של אותו איש מביתר ובירושלמי יש שחביריו כתבוהו וחתמוהו לו:

ומשלח אונותיה גרסי'. פי' משלח שטר מכירה זו לעיר ביתר לבן ביתו של אותו איש הממונה על כל אשר לו והיה אומר לו אם יבא אדוניך פלוני אל תניחנו לבא עוד בנחלתו שכבר מכרה לי:

ביתיה גרסי':

והוה אמר כו'. מי יתן ונשבר רגלי ולא עליתי לאותה זוית ולירושלים קרא כן דרך בזיון מרוב צערו ושוב קלל גם הבית כדמפרש ואזיל:

צדיאה כו'. כלומר יהיה רצון שיחרב הדרך שלא יעלו בו עוד באלו הרים ודרך בזיון קורא לירושלם הר חרב ודוגמתו בב"ר פ' ל"ב עבר בהדין פלטאנוס לפי פי' הערוך וכן במדרש חזית בפסוק כמגדל דוד ולפי פי' רש"י בב"ר פ' ל"ב פירושו כמו פלטין המלך שקורין פאלי"ש:

קיצא דההוא ביתא. יקרב קיצו של ב"ה ועיין לקמן בפסוק צדו צעדינו:

אף אינון כו'. אף הם בני ביתר לא הרבית להם טובה ובירו' גרס לא נפקת להון טבאת פירוש לא יצא להם לטובה:

שלש מאות מוחי כו'. כך הוא בירושלמי ולפי גירסת הספר דלקמן צריך להיות מאה קופות של קצוצי כו' אבל בירושלמי גרס שלש קופות של שלשה שלשה סאין ויש אומרים תשע של שלש סאין:

וכשאתה כו'. בירושלמי לא גרס ליה כלל:

במכתבין. קולמוסין ועטי סופר:

כרכו כו'. כל ספריהם היו עשויים בגלילה כעין ספר תורה שלנו:

לנפשי וגו' גר':

ולא היו שבקין כו'. לא היו מניחים הרומיים לעבור שם שהיו הורגים אותם אמרו כל סם ושורש הדבר נצא לחוץ ונהרוג כלם עד שנקח כתר המלך ונשב אותו על ראש שמעון והוא היה ראש שלהם ובירושלמי וכן בילקוט פ' האזינו הגירסא באופן אחר וע"ש:

דהא כו'. שהרי הרומיים באים ונצא לקראתם ובירושלמי ובילקוט אינו:

מן דנפקון כו'. משיצאו פגע בהם זקן א' ואמר להם הבורא ית' יהא בעזרכם מן צרה וצוקה וקינה:

אליון. ענין צרה וקינה כדאמרינן בערכין איליא בעלמא הוא דנפל בפומייהו ופירש"י קינה:

ה"ג בירושלמי ובילקוט אמרו ליה לא נסעוד ולא נסכיף. ופירושו תמצא לעיל דף ס"ז ע"א:

פיטומייהו. גופיהם ויש לומר שנקרא כן על שם גדלו שנתפטם גדול ורחב או הוא מלשון שורש כמה דאת אמר פיטומן דאתרוג שפירושו העוקץ או ראש העליון בין כך ובין כך הוא עיקרו ושרשו:

ה"ג בירושלמי שני ארזים היו בהר המשחה ותחת אחד מהם כו':

לקנים. קני נדות שתי יונים קרוי קן:

ה"ג בירושלמי טור שמעון והוא שם מקום וכן הביאו הרוקח בהלכות שבת בערוך גרס רבינו שמעון והוא טעות סופר:

ה"ג בירושלמי ובערוך ערך גרב שלש מאות גרבין דמרקוע לקיטיא בכל ערובא דשבא ולמה כו'. ופי' הערוך הוה מפיק שלש מאות כפיפות של פיתותי לחם היה מוציא לעניים בכל ערב שבת. מרקוע. לשון טלאים וחתיכות ועיין לעיל:

ריבה. נערה והיא היתה זונה ואמר כן לפי שיש אומרים בירושלמי שמשום זנות נחרבו:

לר' אלעזר בן חרסום היו האלף גרסי'. פי' אלף מהם היו לר' אלעזר בן חרסום:

ה"ג בירושלמי הטימס שלהם עולה לירושלם בעגלה. ויש לומר שהוא מלשון טימי שפירושו אוצר ודמים. ור"ל המס שהיו מעלים לירושלים היה הרבה מאד והיו צריכין להעלותו בעגלה ולפי פי' הערוך ערך טמש לא ידענא מאי אידון ביה:

מוציאות כפליים כו'. כך האנשים היו בהם:

אכסנייא. לא היו מקבלים אורחים:

ה"ג דהוו מרבין בניהון כאילין כו'. פירוש היו מגדלין בניהם ומפרנסים אותם בשחליים:

הוה אתית כו'. היתה באה לשם והיתה יולדת זכר. ואשה שבתוך העיר כשהיתה רוצה לילד נקבה היתה יוצאת חוץ לעיר:

ה"ג וכדו כד את נצעהון כו'. פי' ועתה כשאתה נועץ על מקומם ששים רבוא קנים לא יכולה לשאת ולהחזיק אותם ובירושלמי גר' בהדיא לא נשייא:

נצעהון ה"ג בירושלמי ונראה שהוא כמו נעצהון ועיין בירושלמי עוד:

אורגי פרוכות. בירושלמי גרס פלגס ונראה שגם כן הוא גירסת הערוך שגרס פילגין ועיין שם ופי' פידולי"ן בלע"ז:

ה"ג בירושלמי חוץ מאחים בלא אחיות חוץ מאחיות בלא אחים:

והללו את השם. בירושלמי לא גרס ליה אבל לעיל בפתיחא וזכור את בוראך ולקמן בפסוק מחטאת גרס ליה וצריך לומר דשבת ויום כפורים חשיב ליה כחדא כי שבת שבתון הוא:

רתיח. תוסס ומנענע כדבר הרותח:

לא אידום. לא נדמה לו:

ולא אמרי כו'. הכי גרסינן ג"כ בפסוק מחטאת ובמדרש קהלת בפסוק מקום המשפט ופירוש אפי' בהגזמה ובהפחדה זאת לא אמרו לו כי חשבו כי יאמין להם מאחר שעמדו בדבריהם על כל ההגזמה והפחדה הזאת ועכשיו שעל כל זאת אמר להם אינו כן כמו שאמרתם ולא האמין להם אמרו לו מה נעלים ממך נביא כהן היה והיה מוכיח אותנו לשם שמים ואמר לנו קבלו דברי ולא קבלנו ממנו אלא עמדנו עליו והמתנוהו ובפ' הניזקין ובפ' חלק צ"ו איתא שמיד שהגזים עליהם היו אומרים לו האמת:

א"ל. נבוזראדן כלפי אותו דם של זכריה:

כך כתיב בו כו'. כלומר פירושו של פסוק זה הוא כך שיאבדו כ"כ כמה נפשות על נפש אחת:

מיד נתמלא כו'. בירושלמי גרס ליה קודם והרהר ולקמן בפסוק מחטאת גרס כמו כאן:

ה"ג בירושלמי ובילקוט ישעיה שמונים אלפים פרחי כהונה בקעו כו':

בקעו כו'. הלכו בחיקה בקרב כל המחנה כדאמרינן בשלשה גבורי דוד ויבקעו במחנה פלשתים:

נשתה קדמיי. נשתה קודם שנאכל אמרו להם אכלו מקודם ואח"כ תשתו משאכלו לקחו כל א' וא' נוד ונתנו לתוך פיו והיה הרוח נכנס בכריסו וכריסו נבקעת:

מי נתון כו'. כלומר מי יתן הערביים שילינו ביער שהוא הלבנון אלא מפני שהוא הדרך שיבאו שם בגולה ישראל שהן בני דודיהון והערביים הקדימו ולנים ביער דרך העברת השיירות והיו מקדמין אותם במיני מלוחים כן הוא בפי' רש"י בספר ישעיה ובילקוט ואגב זה דרש ארחת דודנים וכי כן הוא דרך בני דודים לעשות כן לבני דודיהן וכי כן עשה הקב"ה שהוא אביהם של ישראל לאביכם ישמעאל כו' עד ואתם לא קיימתם להביא מים לקראת הצמאים ושוב דרש פסוק כי מפני חרב וגו':

ה"ג וכי מטיבותהון אתיין כו'. פי' וכי מפני טובתם באו אצלכם והלא לא באו אצלכם אלא מתוך צרה צרורה ולפי' היה לכם לרחם עליהם:

ה"ג בירושלמי וילקוט שמטותיהן כראוי כד"א והשביעית תשמטנה ונטשתה ומפני קשת דרוכה ע"י שלא היו שומרים שבת כראוי כמד"א בימים כו':

מגיבתון. מעיר גבת:

בית שמש וגו'. סיפיה דקרא שבעים איש נ' אלף איש ואיתא בפ' אלו נאמרין ר' אבהו ור"א חד אמר חמשים אלף וכל אחד שקול כשבעים איש מסנהדרין וחד אמר שבעים היו וכל א' שקול כחמשים אלף:

וכדון. ועתה אחר החורבן אפילו מאה קנים אינן יכולין לעמוד בה כי קטן הוא מהכיל. והטעם ככתוב למעלה שקפצה א"י:

משמרתה כו'. של בית שמש וענין המשמרות עיין בפרק בשלשה פרקים במסכת תענית:

פולמסאות. חיילות כד"א במסכת סוטה בפולמוס של אספסייאנוס כו':

של תדמור גרסי':

והוא שם מקום כמו שנאמר ויבן את תדמור במדבר. ונזכר במסכת שבת פרק במה מדליקין עד דכליא רגלא דתרמודאי:

קשתין. רובה קשת ובירושלמי גורס קשטים והוא ג"כ לשון מורה חצים כד"א גבי קטב מרירי קשט כחץ:

ה"ג בחורבן ראשון העמידה פ' אלף ובשני העמידה מ' אלף ועיין בילקוט סוף פ' וירא ושם ברבה ובערוך ערך קשת:

הם כראשון גר'. פירוש בחורבן אחרון העמידה כמו שהעמידה בראשון ואתיא כרבי יוחנן דאמר בירושלמי שבשניהם העמידה שמונים אלף: