מתנות כהונה על איכה רבה ב:ג

ולא זכר הדום. דרש הדום כמו הדם:

פשרו. עיין לעיל בפסוק לא אליכם:

ה"ג בספר ישן ובילקוט יחזקאל עון אפרים ורעת שומרון אמר הקב"ה באתי לרפאות לישראל מחטאו של עגל ונגלה רעות שומרון:

כתיב והנה ששה גרסי':

אשר מפנה צפונה גרסינן:

חמש גזירות. כדלקמן זקן בחור וגו':

ה"ג בעיר אחריו והכו אל תחוס וגו':ה"ג אמר ר' יוחנן למלאך קשה שביניהם אמר זה גבריאל וכן הוא בפרק במה בהמה ולפיכך חשיב ליה בפני עצמו דוגמת מה שאמרו בפרק אלו טריפות אדונקי שבהן חמשה ובילקוט יחזקאל גרס למלאך רחמים ומסייע ליה הא דאמר לקמן שהוא כהן גדול שמיכאל הוא כהן גדול של מעלה:

קסנטור. בערוך גרסי' קייסטור ופי' סופר:

ספקלטור. רב טבחים ההורג החייבים מיתה:

החרימם כו'. הרי שהקב"ה מעניש ע"י טבח כמד"א רב הטבחים כתרגומו רב דקטוליי':

ה"ג בד קדש ילבש ואיש כלי מפצו בידו מאני כו':

מאני סיתורייתא גר'. לשון סתירה ונתיצה:

גלותא. גלות ממש:

מאניה זייניה. כלי זיין:

מנופצות. מנותצים וכתיב הכא כלי מפצו מפיץ ומפזר וכתיב הכא מפצו:

עד מקום מחיצתו גרסי'. פי' במקום שהיה עומד המזבח בעוד שבית המקדש קיים כי בימים ההם כבר נחרב הבית והאי דכתיב נחשת מפרש בגמרא בפ' במה בהמה שהפורענות התחילה מן הלוים המשוררים בכלים של נחשת:

ה"ג דכתיב ביה ומזבח הנחשת יהיה לי לבקר:

פסלו ועשאו גר':

אלו. לשון חוזק כד"א ואת אילי הארץ:

שקיימו את התורה כו'. פירש"י בפרק במה בהמה התי"ו סימן להם שקיימו את התורה מראש ועד סוף:

חתוכין כו'. חתוך ושבירה וכן פי' הערוך:

ה"ג ורב אמר על שנתונה בכל צד. פירוש תי"ו יש בה סימן תחיה לצדיקים וסימן תמות לרשעים כדאיתא בפ' במה בהמה:

תיהי כו'. ומלת תי"ו דרש לשון חרדה ותוהא ועיין בערוך כלומר יש להחריד ולתהות על כל התועבות הנעשות בקרבה ועיין בילקוט ושם תמצא נוסחא אחרת לגמרי:

תמה זכות כו'. התי"ו רמז תמה הזכות:

של קצין. ריש גלותא והכי איתא בהדיא בפרק במה בהמה:

אין אתה מוכיחן גרסי':

הלואי כו'. מי יתן ונהיה בכלל הצדיקים הנאנחים ומצטערים על כל התועבות ונרשמו לחיים והמה למות כי ראוים המה לכך והכי מוכח בילקוט תהלים מזמור י"ב:

א"ל וכי לא מהן התחילה הפורעניות. על שלא הוכיחו אותן וכדמפרש ואזיל:

ה"ג אמר באזני א"ר אלעזר לעולם אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה כו'. ואגב אורחיה כתב הספר דברי ר"א אבל ראייתו של ר' הושעיא היא כדמסיים ואזיל וממקדשי תחלו כו' והיאך זה כלומר מהיאך יהיה זה שצוה להתחיל מן המוקדשים והלא עליהם כתוב תי"ו של תחיה דכתיב ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו:

ממקדשי. דרש בפרק במה בהמה אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי:

באותה שעה. שצוה הקב"ה שלאי גשו בהצדיקים:

איזה מהן. איזה מן הצדיקים מסר נפשו עליך להוכיחן ואף אם ימיתהו:

אמר אין בהם כדי שטר גרסי'. כלומר לא נתמלא סאתם לגבות מהם שטר עונותיהם אלא מבהמ"ק תחלו וכדמפרש ר' איבו ואזיל:

יחרב בהמ"ק. וזהו וממקדשי תחלו ולא בצדיקים:

הוא והם יש בהם גרסי'. ופי' בהמ"ק והצדיקים שניהם יחד יש בהם כדי גביית השטר וזהו וממקדשי וי"ו מוסף על הנזכרים ראשונה ומאמר זה נתיישב יותר לגירסת הילקוט ועיין שם:

ואין שארית כו'. כדאמרינן בעלמא אין העולם מתקיים אלא במי שעושה עצמו שיריים:

ולא חמל וגו'. נאות יעקב אלו הצדיקים הנאים והמשובחים שבבית יעקב: