מתנות כהונה על איכה רבה, פתיחתא ב

פתיחא. מי האיש כו':

על עזבם כו'. דרשו מלשון עזוב תעזוב כלומר על ענין העזיבה שהיה להם לעזוב ולא עזבו נאבדה הארץ ודומה לזה ממש תמצא לקמן בפסוק בכה תבכה בפ' ואומר חלותי ע"ש:

דיפקון ויתקנון גרסינן. וכן הוא בירושלמי פ"ק דחגיגה ובילקוט תלים בפסוק אם ה' לא יבנה בית ופירושו שיצאו ויתקנו עיירות של א"י ולראות מה המה צריכין לתקן בדברי תורה ומצות והיו נכנסים לעיר אחת ולא מצאו שם מלמדי תינוקות הכי איתא בירושלמי ואמרו להם לבני העיר הביאו אלינו שומרי העיר והיו מביאים להם ראש הממונה על שמירת העיר וסנטרא הוא שומר שדות העיר כדאיתא בפרק המוכר את הבית והיו ר' אמי ור' אסי אומרים להם וכי אלו הם שומרי העיר אין אלו אלא מחריבי העיר שהם משתקעים בהבלי העולם ובנינו ואמרו להם בני העיר ואלא מי הם שומרי העיר:

ה"ג אמרו להם אלו סופרים:

סופרים. מלמדי מקרא:

ומשנים. מלמדי משניות:

ומשמרין את התורה כו'. והוא דוגמת שומרי החומות ביום ובלילה:

לא יבנה בית וגו'. סיפיה דקרא אם ה' לא ישמר עיר וזהו בלימוד התורה ושמירת מצותיה:

אין כתיב כאן. אע"פ שהיה בידם כל העבירות הללו:

ואותי עזבו וגו'. ולמה לו לומר אחר כך ואת תורתי וגו' הרי הכל בכלל עזבם את ה':

ה"ג מתעסקין בה המאור שבה כו'. כך מצאתי בירושלמי דכתיבת יד פ"ק דחגיגה ואמר מאור על שהיא מאירה עיני האדם להטותו מדרך רעה לטובה וכדמפרש ואזיל אכן בירושלמי שנדפס גרס כמו כאן:

מעלבונה של תורה. שעולבים אותה ואין מחשיבין אותה לעסוק בה תדיר כפירש"י בפרק ו' דמסכת אבות:

היא גוזרת גרסי':

ארצה וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא ועשתה והצליחה:

זנח ישראל וגו'. פסוק הוא הושע סימן ח':

זנח ישראל טוב וגו' גרסי'. וסיפיה דקרא אויב ירדפו וה"ג ליה בירושלמי פ' ראוהו בית דין:

נתתי לכם וגו' גרסי':

פלוסופין. בלשון יון חכמים:

אמרו להם. אומות העולם לבלעם ואבנימוס בדרך שאלה:

להזדווג. להרע להם:

ה"ג בפ' תולדות על בתי כנסיות שלהם אם התינוקות מצפצפין בקולם אי אתם יכולים להם והילקוט מסיים ואם לאו אתם יכולים להם שכן כו':

הקול קול יעקב וגו'. אומנות הקול הוא שלו ואם לא יתפיס אומנות שלו אומנות הידים נתונה לעשו ולעיל בפ' תולדות כתבתי פירוש אחר בשם הר"י בן חביב בפ' צו:

ה' צבאות וגו' גרסי':

אוי לזה. לאותו בן:

אנא הוא כו'. אני הוא שהחוב תלוי בי שגדלתים גידול רע שהרי אין טוב בהם אין גם אחד:

דידי ודידהון כו'. כלומר עלי ועליהם יש להרים קול נהי:

התחיל מקונן עליהם כו'. כלומר שנשאר יושב בדד ערירי והנמשל מבואר מעצמו ובילקוט ל"ג כאן איכה ישבה בדד: