מתנות כהונה על בראשית רבה עט:ו

הטליסין. חנויות היטליס כמו איטליס וכן פירש הערוך:

הוו טמירין כו'. היו נחבאים שמה מפני המלכות כדאיתא במדרש אסתר בפסוק גם ושתי ובפרק במה מדליקין ובמדרש קהלת פסוק חופר גומץ:

גרידא. פי' הערוך יבשים כלומר גרועים וכן פי' רש"י:

נפק כו'. ר"ש יצא לו על פתח המערה ראה צייד עופות אחד שעמד וצד עופות וכשהיה ר"ש שמע בת קול אומרת מן השמים דימוס פי' רש"י והערוך רחמים והצלה פסגה היה אותו עוף ניצול וברח לו וכשהיה שומע שבת קול אומרת ספקולא והוא לשון מיתה ועונש היה אותו עוף ניצוד ונלכד בפח הצייד ובמדרש קהלת ואסתר הגירסא נהפכת אבל בירושלמי בפרק ט' דמסכת שביעית גרס בהדיא בת קול אמרה דימוס ואשתיזב וכן בפרשת נשא פ"ז מוכח דספקולא הוא עונש מיתה אמר ר"ש צפור אינו ניצוד בלעדי גזירה מן השמים על אחת כמה וכמה נפש בן אדם לפיכך אלך לי אל מקומי ואם אינו נגזר מן השמים לא אמות ואם נגזר חס ושלום לא יועיל בריחותי:

נפק כו'. יצא ומצא שדברי הגזירה היו שקטים:

אתון כו'. באו ר"ש ובנו והרחיצו עצמן בבית המרחץ של בית מקוד שבטבריא פי' במי חמין של טבריא א"ל בנו לר"ש כל אלו הטובות עשתה לנו עיר טבריא ואין אנו מטהרין השווקים מן המתים ופי' רש"י שלא להטריח הכהנים להקיף ובפרק במה מדליקין איתא לההוא עובדא בסיגנון אחר:

שהיו עושין איטלסי. כן דרשו חז"ל בפ' במה מדליקין ויחן פני העיר וכן הוא לקמן במדרש קהלת בפסוק חופר גומץ ובפרק במה מדליקין פי' רש"י שנראה לו דדייק מויקן לשון תקנה:

איטלסין. חנויות:

ה"ג ומוכרין בזול עשו אטליס ומכרו בזול והכי איתא במדרש קהלת ובמדרש אסתר:

תורמסא. לפי שנודע לו ששוק טבריה היה בחזקת טהרה בימים קדמונים על ידי עדות שקיצץ בן זכאי משם תרמוסא תרומה כדאיתא בפרק במה מדליקין:

ושדי קצוצתיה גרסינן. פירוש והשליך הקציצות ובמדרש חזית לא גרס ליה:

ומקלק. השליך:

וכל אתרא כו'. וכל מקום שהיה שם מת קבור היה עולה וזה היה ע"י לחש שהיה לוחש ר"ש על התורמסין וכן פי' רש"י כאן ובפ' ב"מ:

ה"ג בילקוט ואינון מפקין ונפקין. פי' והם היו מוציאין אותו לקוברו בחוץ לעיר ורש"י גרס מדדין ונפקין ופירוש נושאין ומוציאין:

עומדת. במקומו ולא היה מת עולה תחתיו:

עד זמן כו'. כלומר לא זז מלעשות ככה עד שטהרו מכל וכל:

חמתיה כו'. ראה אותו כותי א' עם הארץ אמר וכי לא אלך לשחוק וללעוג בזה זקן היהודים:

ומדחך. מלעיג לשון חוכא וטלול':

אית דאמרי כו'. יש אומרים שנטל מת אחד משוק גרגינא שמוכרין שם עקלים לבית הבד ע"ע גרגי או הוא מין עשב וי"א שמוכרים שם שקים וקבר והחביא אותו בשוק של טבריה שהיה ר"ש מטהרו ולבקר הלך ואמר להם אל העם היהודים לא אמרתם שטיהר ר"ש מקום טבריא:

ה"ג רש"י ז"ל אתון חמון הדין כו'. פי' בואו וראו המת הזה:

לגביה. אצל ר"ש וא"ל לא טיהרת השוק פלוני ועל אותו שוק שטמן בו אותו מת אמר כן:

ואין אפיקית. ואם שאוציא לך מתים מאחריך מה תאמר:

גור. לשון משיכה והוצאה כלומר הוצא המת כאשר אמרת:

חמי ליה. הראה אותו כותי לר"ש את הקבר:

העליון. אותו כותי:

התחתון. המת הטמון:

וסליק. ר"ש עלה והיה עושה שבת בביתו והיה עובר לפני מגדל צבעים והיה שומע קול איש דנקאי:

ספרא. שאמר לבריות לא אמרתם שטיהר ר"ש את טבריה והלא אמרו שמצאו אחריו מת אחד אמר ר"ש יבא עלי כך וכך אם לא כו':

חוץ מזה כו'. חוץ ממקום זה וזה ועל אותן מקומות היית עמנו במנין שנטהרו:

בהדא בקעתא. בבקעה זו של מקום בית נטופ' וראה בן אדם עומד ולוקט ספיחי שביעית:

ה"ג במדרש קהלת ובפ"ט דמס' שביעית ר"ש אומר כל הספיחין מותרין חוץ כו' ועיין בתוספות בפ' מקום שנהגו:

חבירי. חכמים פליגי התם עלה ואוסרין:

וכן הוות ליה. כן היה לו שנשכו נחש:

בערב שבת כו'. ויחן דייק לשון מנוחה של שבת: