מתנות כהונה על בראשית רבה כה

טימוסין פי' הערוך מין קלף שעושין מקליפת עץ:

של רשעים. דייק מדכתיב ואיננו כי הרשעים היו כלא היו. בחייהם קרוים מתים וכד"א והתבוננת על מקומו ואיננו גם אמר התעיף עיניך בו ואיננו. כי הרשעים הומים ומרדפים אחרי המדומים ומצאתי שוב בפירש"י ז"ל שגרס מהו ואיננו א"ר חמא כו':

אסלקנו. דייק מדכתיב כי לקח משמע פתאום בלא זמנו כמו שדרשו בפסוק כי בא השמש:

בראש השנה. דייק אלהים לשון דין וכן מצאתי בפירש"י גם אמר הכתוב ויהי היום ויבואו בני האלהים ויתיצבו וגו' ודרשו חז"ל ראש השנה היה:

אין אנו מוצאין מיתה כו'. ואע"ג שהיה חנף או בטימוסן של רשעים כדלעיל:

נאמר כאן לקיחה כו'. הרי למדנו שלא מת:

ה"ג מחמד עיניך במגפה. הרי שמת במגפה:

המדרש. הנדרש שדרש זה ינחמנו אינו יכול להוציאו מתוך שם נח:

נחו ממרדן. וינחמנו פי' ינח ממנו כמו שפירש"י בפי' החומש או כיון שנחו ממרדן נתנחמו מעצבון ההוא:

ומציפים אותם גרסינן:

נחיית קבר. ובמנוחה זאת הניח מהם עצבון רוח על מתיהם או קבלו תנחומין על מתיהם:

לשם קרבנו. על שנתקבל ברצון ובזה הניח מהם עצבונם או נתנחמו על דאגת לבם פן ישוב ה' למבול עוד והובטחו בברית מלח עולם אשר נשבע על מי נח לבל ישוב עוד וגם כן שלא ישבותו ששה עתים קור וחום וגו' ואז חזר מנהג העולם על סדרו ומשפטו וזהו ינחמנו כן פירש"י שנחו מיגונם וקבלו תנחומין:

לא שמשו וכו'. שנאמר יום ולילה לא ישבותו מכלל שכל ימי המבול שבתו וא"כ מהו בחודש השביעי וא"ר יונתן ששמשו אלא שלא היה רישומן ניכר פירש"י לא שמשו כהלכתן ומשפטן [וכ"ז ג"כ לקמן פל"ג ול"ד] וי"ל דפליגי בטעמא דהני תנאי ר"א ור"י דלקמן:

שלא שבתו. דרש עוד עדיין לא ישבותו כמו שלא שבתו עד עתה:

ה"ג ובא לעולם לעתיר:

אוותנטיאה. פירש"י והערוך ממשלה וחוזק:

בימי שאול. פירש"י שנאמר אל שאול ואל בית הדמים:

גרופית. פי' [הערוך] נטיעה:

שקמה. אילן סרק והוא דרך משל וק"ל:

מתלא אמר כו'. משל הדיוט בפי הבריות שילו הוא שחטא ויוחני נשתלם ונגבה עונשו ממנו ע"ד טוביה חטא וזיגוד מנגיד:

שילו יוחנא. שמות של בני אדם ואירע להם מעשה שזה חטא וחבירו לקה כד"א שכם נשא ומבגאי גזר. טוביה כו':

זגג. אומן עושה כלי זכוכית:

דייטרוטין. פי' הערוך כלי זכוכית חשובים ונאים:

שפופים. שפלים וחלשים בכח צדקתם:

שנים באו וכו'. פירש"י דכתיב ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון מכלל דקמאי הכי נמי הוו רעב וה"ג ג"כ בפרשת לך לך ופ' תולדות והאי דכתיב אשר אררה פירושו אשר אררה כבר בימי אדם ולא נחה עד שנולד נח:

עבדה. עשתה פירות:

והתניא. בניחותא:

אפילו סאה בסלע כו'. ולכך נענש אלימלך שלא היה השער חסר כל כך וכן הוא לקמן פר' תולדות ובילקוט ובסוף פר' המוכר את הספינה והכי מסיים רש"י ז"ל ואילו אלימלך יצא ולפיכך נענש וה"ג לא יצא לח"ל ואילו אלימלך יצא ולפיכך נענש: