בראשית רבה כה

ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים - אמר ר' חמא בר הושעיא: אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים, אלא בתוך טימוסן של רשעים. אמר רבי איבו: חנוך חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקדוש ברוך הוא: עד שהוא בצדקו אסלקנו. אמר רבי איבו: בראש השנה דנו, בשעה שהוא דן כל באי עולם. אפיקורסים שאלו לרבי אבהו אמרו לו: אין אנו מוצאין מיתה לחנוך. אמר להם: למה? אמרו לו: נאמרה כאן לקיחה, ונאמרה להלן (מלכים ב ב): כי היום ה' לוקח את אדונך מעל ראשך. אמר להם: אם ללקיחה אתם דורשים, נאמר כאן לקיחה, ונאמר להלן (יחזקאל כד) הנני לוקח ממך את מחמד עיניך. אמר רבי תנחומא: יפה השיבן רבי אבהו. מטרונה שאלה את ר' יוסי אמרה לו: אין אנו מוצאין מיתה בחנוך. אמר לה: אילו נאמר (בראשית ה): ויתהלך חנוך את האלהים ושתק, הייתי אומר כדבריך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אותו אלהים, ואיננו בעולם הזה, כי לקח אותו אלהים:

ויקרא את שמו נח לאמר - ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש, רבי יוחנן אמר: לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש, לא הוה צריך קרא למימר אלא נח, זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו, אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל. הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע לחורש, כיון שחטא אדם מרדו עליו הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח נחו. ומנא לן? נאמר כאן נייחה, ונאמר להלן (שמות כג): למען ינוח שורך וחמורך. מה נייחה? שנאמר להלן נייחת שור, אף נייחה שנאמר כאן נייחת שור. ר' שמעון בן לקיש אמר: לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, ולא הוה צריך קרא למימר אלא או נח זה יניחנו, או נחמן זה ינחמנו, אלא עד שלא עמד נח היו המים עולים ומציפים אותם בתוך קבריהם. שתי פעמים כתיב (עמוס ה) הקורא למי הים כנגד שתי פעמים, שהיו המים עולים ומציפין אותן בתוך קבריהם אחד בשחרית ואחד בערבית, הדא הוא דכתיב (תהלים פח) כמו חללים שוכבי קבר, שוכבים שלהם חללים היו, כיון שעמד נח נחו, נאמר כאן נייחה ונאמר להלן נייחה. (ישעיה נז) יבא שלום ינוחו על משכבותם, מה נייחה האמור להלן נייחת קבר אף נייחה האמורה כאן נייחת קבר. רבי אליעזר אמר: לשם קרבנו נקרא, שנאמר (בראשית ח): וירח ה' את ריח הניחוח. ר' יוסי בר רבי חנינא אמר: לשם נחת התיבה נקרא, דכתיב: ותנח התיבה. אמר ר' יוחנן: לא שמשו המזלות כל אותן י"ב חדש. אמר לו ר' יונתן: שמשו, אלא שלא היה רישומן ניכר. לא ישבותו רבי אליעזר ורבי יהושע, רבי אליעזר אמר: לא ישבותו, מכאן שלא שבתו. ורבי יהושע אומר: לא ישבותו, מכאן ששבתו:

מן האדמה אשר אררה ה' - עשרה שני רעבון באו לעולם: אחד בימי אדם הראשון שנאמר (שם ג): ארורה האדמה בעבורך. ואחד בימי למך, שנאמר (שם יב): מן האדמה אשר אררה ה'. ואחד בימי אברהם, (שם כו): ויהי רעב בארץ. ואחד בימי יצחק, שנאמר: ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון. ואחד בימי יעקב, שנאמר (שם מה): כי זה שנתים הרעב. ואחד בימי שפוט השופטים, שנאמר (רות א): ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ. ואחד בימי דוד, שנאמר (שמואל ב כא): ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים. ואחד בימי אליהו, שנאמר (מלכים א יז): חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. וא' בימי אלישע, שנאמר (מלכים ב ג): ויהי רעב גדול בשומרון שהוא מתגלגל ובא לעולם. ואחד לעתיד לבא, שנאמר (עמוס ה): לא רעב ללחם ולא צמא למים, כי אם לשמוע את דבר ה'. רבי הונא ורבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק: עיקר אוותנטיא שלו לא היה ראוי להיות בימי דוד אלא בימי שאול, אלא על ידי שהיה שאול גרופית של שקמה, גלגלו הקדוש ברוך הוא והביאו בימי דוד. מתלא אמרין שילו חטא ויוחנא משתלמא אתמהא?! אמר רבי חייא רבה: משל לזגג שהיה בידו קופה מליאה כוסות ודייטרוטין, בשעה שהיה מבקש לתלות את קופתו היה מביא יתד ותקעה ונתלה בה ואחר כך היה תולה קופתו. לפיכך לא באו בימי בני אדם שפופים, אלא בימי בני אדם גבורים, שהן יכולין לעמוד בהן. רבי ברכיה: הוה קרי עליהון נותן ליעף כח. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: אחד בימי למך ואחד בימי אברהם. רעב שבא בימי אליהו רעב של בצורת היה, שנה עבדה שנה לא עבדה. רעב שבא בימי אלישע רעב של מהומה היה עד היות ראש חמור וגו': (מ"ב ו כה) רעב שבא בימי שופטים ר הונא בשם ר דוסא מ''ב סאין היו ונעשו ארבעים ואחת. והא תני, לא יצא אדם לחוצה לארץ, אלא אם כן היו סאתים של חטים הולכות בסלע. אמר רבי שמעון אימתי? בזמן שאינו מוצא ליקח, אבל אם היה מוצא ליקח אפילו סאה בסלע לא יצא לחוצה לארץ.