מתנות כהונה על בראשית רבה כב:ט

[ה"ג חרב פתחו ודרכו קשתם זה קין כו']:

ישרי דרך. זה הבל שנהג דרך ישר עם קין שלא הרגו כשהיה נופל תחתיו:

איפרכוס. שר צבא המלך:

פלטיא. רחוב גדולה רשות הרבים כדאמרינן בעירובין סרטיא ופלטיא:

אנא בעיא לי גרסי'. אני מבקשו מעמך ואומר שאתה הרגתו ואתה אומר שאני הרגתיו כי אין עד מוכיח בינינו:

אמר ליה לא אמרת כו'. צ"ל ששני חכמים היו נושאים ונותנים בדבר זה ואמר איש אל אחיו לא אמרת כלום במשל זה שאין הנידון דומה לראיה ה"ג בילקוט אלא משל כו':

תותין. פירש"י טור"ש בלע"ז ובלשוננו מויל בער:

מפעה. צועק כדכתיב כיולדה אפעה:

רבי יודן ור' הונא כו'. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. [ה"ג בילקוט צועקים אלי אמר ר"ש כו']:

אתליטין כו'. פי' הערוך שרים ומצאתי פי' שבלשון לטי"ן קורין כן לשנים המתאבקים זה עם זה:

מתגוששין. מתאבקין להפיל איש את רעהו:

והיה מצווה וכו'. האיש המוכה מצעק מי יתן לי מי שיתבע דיני ודמי מיד המלך כי דמי בראשו שאם היה רוצה היה מוחה ביד המכה:

אלי. כמו עלי:

לא היתה יכולה. נשמת הבל:

שעדיין כו'. מפני שלא מת שום אדם עדיין שתעלה נשמתו לשם:

לעמוד. ולרחוף על הגוף:

שלא נקבר. הנשמה אין לה מנוחה עד שנקבר הגוף כדאיתא סוף מדרש קהלת:

שלא נקבר וכו'. ואפילו הבל:

על העצים. נראה דדייק מדכתיב מן האדמה דמשמע למעלה מעל פני האדמה ודם הוא הנפש: