מתנות כהונה על בראשית רבה כ:יא

ניתנה לו להיותו. כי לא טוב האדם להיות לבדו ועל זה אמר כי היא היתה וגו' כלומר נתנה לו להחיות נפשו ועכשיו היא נהפכת כחיויא לשון חוה:

כהיויא. כנחש:

חיוה. הגיד כד"א כתר לי זעיר ואחוך:

[רב אחא אמר גרסינן]:

חיויא חויך כו'. הנחש הוא היה נחש ומסית שלך ואתה היית נחש ומסית לאדם:

עם כל חי. כלומר קרי ביה עם כל חיים טובים היא וכדמפרש ואזיל:

תני העשיר כו'. לענין הא דאיתא פרק אף על פי בכתובות אם העשיר וקנה שפחות היא פטורה מהמלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה וכן אם הכניסה לו היא ז' שפחות פטורה מכל המלאכות אף אם העני שוב ומכר כל השפחות הרי אע"פ שהעני חשוב כמת היא נשארת חיה וקיימת כבראשונה וכן לענין המזונות כדאיתא התם:

והיא יולדת וכו'. הרי שהיתה אפילו אמן של השדים וזהו כל חי:

[מאדם ומולידות גרסינן]:

ומולידות ממנו. והיא היתה הגורם לו שפירש ממנה וע"כ נקראו על שמה אם כל חי:

נגעי בני אדם. איתא בעדרש הזוהר שכל אלו הנולדים ממנו נקראו נגעי בני אדם וזהו שמפרש והולך בנוי דאדם קדמאה בניו של אדם הראשון:

מאן דאמר רוחין כו'. יש מי שאומר שהרוחות המצויות בבית טובים הם ואינם מזיקים אותו מפני שמתגדלים עמו ונהנין ממנו ויש מי שאומר שהם רעים לו מפני שמכירים רוע לבבו ומחשבתו הרעה ומזיקין אותו:

[ה"ג וכ"ה בילקוט רוחין דחקלא מאן דאמר דאינון טבין דלא חכמין יצריה ומ"ד דאינון בישין דלא רבין עמיה]:

דלא רבין עמיה. ולא נהנין ממנו ולפיכך מזיקין אותו: