מתנות כהונה על במדבר רבה ט:מה

ומתרגמינן סטו. לשון סוטה דכתיב בקרא:

[תקראי וגו' גרסי':

שמעבירי' את זרעם לפניה באש גרסינן]:

שכבר הרגו כו'. לפיכך לא נמצא נביא שיוכיחם מפני האימה וע"ל בפ' כי תשא:

לכלות הטובים וכו'. שאע"פ שלא עבדוהו לא היו ראוים לינצל ואולי על שלא מיחו בידם כי רבים היו הכשרים. והכי מוכח לקמן:

ה"ג לפי שבדיבור לא יהיה רמז כו'. וזה במה שכתוב פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים והוא רמז לארבע מלכיות כי בבל ומדי נחשבים לגלות אחת בעבור שלא היה הפסק גאולה ביניהם כדאיתא לעיל בשמות רבה פ' נ"א ומכל מקום המלכיות עצמם היו חלוקים וכן כתוב על שלשים ועל רבעים שלשים מצד הגלות ורבעים מצד המלכיות. ועי' לקמן ותמצא כי כן הוא:

שבדיבור לא יהיה לישראל וכו'. פירוש אם מקיימים דיבור לא יהיה להיות נשמרים מלעבוד עבודת כוכבים כמה שנאמר ועושה חסד וגו' ולשומרי מצותי והנזהר מעבודת כוכבים כמקיים כל התורה:

לבוערים. לשון טפשות כמו נבער מדעת שמחזיקים אותה לשטות והבל וריק או הוא לשון ביטול וביעור:

[כמו שנא' פוקד גרסי':