מתנות כהונה על במדבר רבה יז:ג

מן המקרא. במקרא כתוב שנתנה לאברהם ליצחק וליעקב:

והבן יורש כו'. לפיכך כתיב אצל ביאתם לתוכה מושבותיכם:

פצה. כלומר פינה והרחיב להם כד"א הפוצה את דוד פצני והצילני ובכל מקום גרס פינה:

על יושביה. לא נתיישב יפה ונראה שצ"ל עולים ושבים שהליכה וההשבה היה באפילה כדכתיב ותשובו ותבכו בפ' דברים:

שלא עלו וכו'. ויהיה פירוש מן המחנה ממקום החנייה כמו שפירש"י בפר' בהעלותך:

אמר להם משה וכו'. טעם למה לא עלה עמהם לפי שאמר הקב"ה וכו':

ה"ג מכאן שיערו הרמונים. ופירושו שיעור אימתי שיתחייבו במעשר למדו מכאן:

ששנו. ריש מסכת מעשרות ומפרש בירושלמי רבי יודא בר פזי בשם ריב"ל משיכנסו מחצה ר' יונה בעי מן רבנן דאגדתא הוא שמע לה אחינו המסו לבבנו פלגין לבבנו וכן מפרשו והולך לשון חלוקה על תחלת הבקשה על שליחות המרגלים שהיתה מחולקת מהקריבה הראשונה של מתן תורה משם היתה מסודרת ראשים וזקנים וכו' וכאן כולם בערבובי' כמו שפירש"י בפרשת דברים והיתה מחולקת ומשונה מדרך המוסר:

לטובה. כלומר כששאלו כהוגן נאמר ותקרבון וגו':

[אחת של שוקי גרסינן]:

שוקי. שקייה כלומר של משקה:

בעל. בית השלחין שצריכין להשקותו:

ארץ מצרים של שוקי. שהנילוס עולה ומשקה את הארץ:

כלי מלחמתו. לעלות לארץ ישראל:

לעלות. להגביה ולהגדיל אתכם:

ירידה. פי' דאל"כ לא תעלו למה לי:

נעשיתם כו'. דרש ותהינו לשון הן והן הוא אחד בלשון יון או י"ל דדייק מדכתיב ותחגרו איש וכו' כולם כאיש א' וכן עיקר:

נתמלא ההין. כלומר כבר יש בידינו עוונות ומתייראים אנחנו שלא נתמלא ההין כלומר המדה:

על חניותיו. נראו שראו שהארון ברית ה' לא מש ממקום החנייה ואעפ"כ הזידו המה ועלו ודרש ותהינו לשון חנייה בחילוף ה"א בחי"ת אותיות אחה"ע:

פורחים עליכם. כלומר במהירות ובזריזות בא עליכם:

מדת הדין וגו'. לפום ריהטא משמע דצ"ל מדת הרחמים כי השם הכתוב הוא שם של ד' והוא של רחמים וכן פירש"י בפ' דברים ויש ליישבו כאלו הוא אכזרי בלי תערובת רחמים מלקבל תשובתם אע"פ שברית כרותה ששערי דמעה לא ננעלו: