מטה יהונתן (פסח) מד

ניכר מותר ולא חיישינן שמא יטחון וימכור הקמח לישראל ותי' מג"א כיון דאין לוקחין קמת משוק וכ' והוא דחוק דהא קיי"ל בצקו של נכרי אדם ממלא כריתו ממנו וכ' ולא אסרו ליקח קמח משוק רק למצת מצוה, וכן השיג עליו הח"י והדין עמו, ודוחק לחלק דהטור לדידן דדרך ללתות החטין אפי' לשאר מצות אין לוקחין מן משוק אבל המעיין בתשובת הר"ן לק"מ על הטור דכ' ב"י בשם הר"ן דנשאל על חטים שנמצא בהן חטים מלוחלחות ומחומצת וכ' וסוף דבריו אבל בכגון זה שרי ששמן ניכר ונספרסם בעיר שרי א"כ ס"ל לר"ן כיון שנספרסם הדבר בעיר שיש חטים מחומצות הוי כמו מקום שהכריזו שאסור ליקח בשר מגוי א"כ שרי לי' למכור נבילות וטריפות דאין הישראל חוזר ולוקח מן הנכרי ומכ"ש חטין וא"כ ה"ה בנדון דידן אין הישראל חוזר ולוקח קמח מגוי למצה כיון שריבוי ניכר ונספרסם בעיר ודאי לא יקח ישראל לכך שרינן למכור ולפי"ז גם הטור לא קשה מידי

ומוכר לישראל ומודיעו זה לשון הרמב"ם ז"ל ומקשים עליו הא אמרינן בפסחים האי ארבא דטבעה בחישטא שרי רבא לזבוני לנכרי אותבי' רבה בר אהילעה בגד שאבד בו כלאים וכו' אמר רבא נזבנוני קבא קבא לישראל משמע דוקא קבא אבל טובא לא ומתרץ ה"ה ז"ל דלא היה לו להרמב"ם גירסא זו אלא קבא קבא סתם ומשום דלא שרי אלא קבא קבא ע"כ בגוי איירי דאי בישראל הא ע"כ פנים צריך להודיעו שחטים מחומצים הם ואם הוא מדיעו אפי' טובא נמי ע"כ צ"ל בגוי איירי וא"כ מסברא שרי לזבון לישראל אם הוא מודיעו ועיין בב"ח מה שכ' בשם מהרש"ל והנה הרשב"א ס"ל שהי' להרמב"ם הגירס' קבא קבא לישראל וה"ה דאפי' טובא נמי והא דנקיט הש"ס קבא קבא אורחי' דמלתא נקיט דודאי ישראל לא יקנה הרבה דהא צריך לאוכלנה קודם פסח ופי' דבריו כך הוא כיון דזה הי' תעשה שבא לפני רבא והיה מוכרח לומר עיקר התקנה שיש עדיין לאותו חטין אי אמר סתם למזבן סתם לישראל א"כ אין לדבר סוף יב הישראל השני לראות ולשאול ולכך תקנת חטין אלו שהי' מוכרח רבא לומר תכלית התקנה לאותן החטין, לכך אמר למזבן קבא קבא לישראל אבל לפי"ז מנ"ל שמותר למכור לגוי קבא קבא דלמא דוקא לישראל ובהודיעו, אבל לגוי דלא מהני הודיע אפי' קבא קבא אסור אעכצ"ל דלא היה להרמב"ם הגירסא לישראל אלא קבא קבא סתם וע"כ בגוי מיירי כמ"ש ולישראל בהודיעו דמותר מסברא ילף לה וכמ"ש הרב המגיד בסיעתא דשמיא אזכה ללמוד רבות שונים טובי' חיים לפ"ק

זה מעשה ידי הק' זעליג בן כה' נתן.