מראית העין על זבחים נד:

כתיב וקמת ועלית. עמ"ש אני בעניי בקונטריס ככר לאדן דף ד' בס"ד:

ועל דבר זה נתקנא בו דואג האדומי וכו'. אפשר לומר דרך דרש במ"ש לא משכחת צ"מ דמור' אלא מלוי ויששכר והקשו המפרשים דהרי דוד הע"ה דהלכה כמותו ותירצו דמלך שאני. והכא שראה דואג שדוד הע"ה כיוין לדעת מקום המקדש. אמר ודאי שכיון משום שהוא מלך דהא אינו מלוי ויששכר. והבין דמעלת המלך יותר גדולה מלוי ויששכר דהרי כשעמדו בענין זה לדעת מקום המקדש מסתמא היו במעמד ההוא מלוי ויששכר ושום אחד לא כיוין אלא דוד הע"ה ומוכרח שמעלתו גדולה יותר מלוי ויששכר וה"ט שהוא מלך ועל דבר זה נתקנא. וגם כשאמר לו לשאול וה' עמו שהלכה כמותו היתה כונתו שיתקנא בו דזה מורה מטעם היותו מלך ויהרגהו וגם שאול אירע לו מאד מזה שהלכה כמותו וכמו שאמרו רז"ל: ועוד אפשר לומר דהנה שמואל ידע מקום המקדש והיה יכול לאומרו דבדבר מציאות הנביא יכול לאומרו (דבדבר מציאות הנביא יכול לאומרו) כמ"ש במ"א והכא ניכר שלא אמרו שמואל לעשות יקר לדוד לגדלו ועל זה נתקנא דואג דידע דלכבד דוד כבש שמואל נבואתו. א"נ אפשר דהמלך אחוז במ' ובית המקדש רומז למ' ודוד לפי שהוא מלך ידע מקום בה"מ שהוא בחינתו וע"ז נתקנא דואג וז"ש כי קנאת בית"ך רומז למ' ולבה"מ: