מראית העין על שבת פט

א"ל הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי. אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך וכו'. שמעתי מפה קדוש מו"ר ניהו רבא הרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה דהיה מפרש מאמר זה באופן שנבאר דקי"ל פתחו כלן לחובה זכאי והמלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה וחש אאע"ה דשמא יצחק אע"ה שהוא מצד הגבורה מדת הדין יחייבם. ואפשר דגם יעקב שהוא נוטה קצת לדין יחייבם כאביו. וא"כ פתחו כלם לחובה זכאי ולהכי אמר ימחו על קדושת שמך. ואם יעקב יזכה יחזור הוא וילמד זכות ויהיו רוב. ברם אם הוא יזכה אם יצחק ויעקב יחייבו הוו רוב' ואז הוא אינו יכול לחזור וללמד חובה. לכן פתח לחובה. וכן יעקב בההוא פחד' זהת"ד: ועדיין צריכין אנו למודע"י דנמצא ח"ו הערימו בדבריהם ואין הדיין רשאי לעשות כן כידוע ועיניך תחזינה מ"ש הרב מהר"א קופינו ז"ל הביאו הרב אש דת פרשת משפטים ע"ש. ועוד לא מצינו שחזרו בהם. ועוד להבין מאמר ה' דאמר לאברהם לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה ואיפכא הול"ל לא בסבי עצה ולא בדרדקי טעמא דהעצה היא מהזקנים. אמנם אפשר לצרף לזה מ"ש בספר יש נוחלין דכונת אברהם אע"ה. ימחו העונות על קדושת שמך ויראה לצרף השני דרכים כאחד ואתי שפיר דכונת אברהם אע"ה בלבו הוא ימחו העונות. אך למראה עינים מחששא דיצחק יחייבם ויעקב יסכים ויהיו רוב להכי נקט לישנא דמשמע לתרי אנפי ופשוטו לחיוב. והיינו דקאמר ה' לא בסבי טעמא ולא אמר לא בסבי עצה דלפי האמת עצה טובה קא משמע לן וה' בוחן לבות. רק מטעם מדת הדין אמר לא בסבי טעמא כאלו מתרעם עליו. והיינו דשינה ואמר ליעקב לא בדרדקי עצה כלפי מדת הדין כאלו מתרעם עליו אך הכונה לא בדרדקי עצה כי כבר העצה היתה מהזקן אברהם אע"ה והוא הלך בעצתו. וכאשר יצחק אע"ה למד זכות שתקו יחדיו אברהם ויעקב. ונתגלה דגם הם מזכים וכונתם ימחו העונות וה' ידע כונתם באמת. ומ"מ יצחק נכנס בעובי הקורה בכמה אופנים ועל פי זה מיושב הכל בס"ד: