מראית העין על שבת נו.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וכו'. אפשר לומר דרך דרש על דרך שאמרו היכא דאיכא למדרש דרשינן ונקדים אשר שמעתי מפה קדוש הרב הגדול חסידא קדישא מו"ר ניהו רבא כמהר"ר חיים ן' עטר זלה"ה במ"ש לעיל פרק במה מדליקין כשבנה שלמה בה"מ ודבקו שערים זה בזה ואמר בעבור דוד עבדך וכו' באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדרה וכו' והיה מקשה דמה זה היה שנהפכו פני שונאי דוד וכו' ואימא שחטא כמו שסברו הם אך ד' חלוקי כפרה דריש רבי ישמעאל והכא מפורסם שדוד הע"ה עשה תשובה ותעניות כמ"ש ברכי כשלו מצום וכו' ועברו עליו כמה יום הכפורים וכמה יסורין סבל בברחו מפני אבשלום וכיוצא ועד אחרון נפטר לבית עולמו וא"כ כבר עברו עליו ד' חלוקי כפרה ובודאי נתכפר לו ואמאי נהפכו פני שונאיו כשולי קדירה והיה מתרץ הרב ז"ל דלתקון זה להכניס ס"ת בהיכל בית המקדש הוא תקון יחוד קבה"ו כולל בכל העולמות לא אפשר שיהיה ע"י מי שחטא ועשה תשובה דנהי דע"י התשובה ותעניות ויסורין ומיתה מתכפר לו אבל אינו בסוג זה שעל ידו יהיה יחוד הכולל כזה וזה מורה שלא חטא ולכך נהפכו פני שונאיו כשולי קדרה זהו תורף הדברים אשר שמעתי מהרב ז"ל מפיו פה קדוש. וחכם אחד הקשה עליו דהרי בגמרא אמרו שם וידעו שמחל לו הקב"ה על אותו עון ונפל כל הדרוש. ואני בעניי אומר דדברי הרב ז"ל חיים וקיימים דהנה רז"ל אמרו דראויה היתה ב"ש לדוד הע"ה מששת ימי בראשית וגט כריתות כתב לה ולא שמש בה אוריה לעלמין ואנו רואים שה' הקפיד עליו ונתן הנביא בא אליו בדבר ה' ומוכרח לומר דבעצם הדבר ליקח בת שבע לאשה לא היה לפי האמת שום איסור ושום חשש בגוף הענין. אך היה ח"ו איזה דבר מפני מראית העין והמון ישראל שלא ידעו אמיתות הענין והיה בעיניהם דבר זר. ולגבי דוד הע"ה ועילוי נשמתו נחשב לו חטא. ומשו"ה הפליא לעשות תשובה ברכיו כשלו מצום וכיוצא. ולפ"ז נתקיים דרך הרב ז"ל דמ"ש וידעו שמחל לו הקב"ה על אותו עון היינו העון דסרך חילול ה' דהיה לעיני ההמון דכבר נתפרסם על צו"ם מה שהתענה דוד הע"ה ואת כל תוקף יסורין וסיגופים רק שהשונאים היו אומרים שעשה עון בלקיחת בת שבע. ועתה כשנכנס ס"ת בהיכל נהפכו פניהם של שונאיו כשולי קדרה וידעו דבעצם הדבר מזיווג ב"ש לא חטא. ועל שבא הדבר באופן זה דהיה כמו חילול ה' נמחל: והיינו דקאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל האומר דוד חטא פירוש בגוף הענין בלקיחת ב"ש ושאח"כ נתכפר לו אינו אלא טועה דמה שנתכפר לו היינו סדר ואופן לקיחתה דזה נחשב לגבי דידיה עון ונמחל לו. אך בעצם זיווג ב"ש לא חטא דכתיב ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו אפשר חטא בא על ידו ושכינה עמו ומזה מוכח דבעצם הענין של ב"ש לא חטא. רק שהיה איזה חטא על שבא הענין כך באופן זה: ועל פי זה אדברה וירוח לי ברמז פסוק מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ. וזאת לפנים אני עני כתבתי בדרושים אשר שמעתי מפה קדוש הרב המובהק סבא קדישא מורינו הרב כמהר"ר אליעזר נחום ז"ל שפירש ז"ל במ"ש במדרש מרבדים עשתה לה זו בת שבע שש וארגמן לבושה שיצא ממנה שלמה וכו' ע"ש והשתא יאמר האומר איך השבח השביח לבת שבע שיצאו עסיקין באתרא דזקוקין לז"א נודע בשערים בעלה כלומר שדבקו שערים כשבנה שלמה בית המקדש ונפתחו בעבור דוד הע"ה וא"כ נודע בשערים בעלה שהוא דוד הע"ה ויפה יש לשבח לבת שבע זהת"ד הרב ז"ל. ועתה על פי הקדמות האמורות אפשר להרחיב ולישב היטב הדברים כמו שנבאר בס"ד. הנה כתבנו בסמוך וגם במקומות אחרים אשר ראיתי לחד מרבוואתא קמאי בכ"י שכתב דראובן ודוד הע"ה לא הוו ח"ו בני תמורה כי יעקב אע"ה חשב שהיא רחל וישי חשב שהיא שפחתו דכיון דלאה ואם דוד הע"ה טהרו רעיוניהם וייחדו לבם וכונתם לשם שמים זכו דהוו זרעא מעליא בני עליה ולא מיקרו בני תמורה ח"ו. ובזה נבא אל הביאור מרבדים עשתה לה זו בת שבע וזכתה שיצא ממנה שלמה הע"ה וזהו שש וארגמן לבושה. והשתא יש ס"ד דח"ו היה איזה פקפוק בזיווג ב"ש לדוד הע"ה אך מרוב צדקתה של ב"ש זכתה לשלמה על דרך מ"ש דראובן ודכוותיה לא הוו בני תמורה דהעיקר תלוי בצדקת אמם. לז"א לא בדא כי דוד הע"ה מקודש מקודש ולא אתא קרא למעט דוד הע"ה דהא נודע בשערים בעלה דלא נפתח שערי ההיכל והכניסו ס"ת דהוא זיווג הכולל אלא בזכות דוד הע"ה וזהו בעצם נודע בשערים בעלה דייקא דדוד היה בעלה של ב"ש וראויה לו. וכי תימא דלעולם חטא ונתכפר לו בד' חלוקי כפרה לז"א בשבתו עם זקני ארץ דהלכה כמותו משום דה' עמו וא"כ אין חטא בא על ידו אלא דהכתוב משבח לב"ש דגם היא כונתה לשמים ולזה זכתה דיצא ממנה שלמה הע"ה:

אמר רב רבי דאתי מדוד מהפך בזכותיה ודריש. כלומר דכיון דאתי מדוד ודאי דרושו אמת בלי פקפוק נקי ובר כדי שלא יאמרו דמשום דאתי מדוד הוא דורש כך וזה כיוון רב באומרו רבי דאתי מדוד וכו' לומר דמטעם זה הביטו וראו דדריש קשט אמרי אמת לאמיתה של תורה. ורב גופיה סמיך על זה ואמר כי מעיינת ביה בדוד לומר דאחר העיון לא תמצא פקפוק רק בדבר אוריה: