מראית העין על סנהדרין ז:

רבי חייא בר אבא א"ר יונתן מהכא אמור לחכמה אחותי את וכו'. כן הוא נסחת הספרים שלפני. ונראה שהוא ט"ס וצ"ל א"ר יוחנן דבשבת דף קמ"ה אמרינן יתיב רב חייא בר אבא ורב אסי קמיה דרבי יוחנן ויתיב רבי יוחנן וקא מנמנם וכו' אתער רבי יוחנן וא"ל דרדקי לא כך אמרתי לכם אמור לחכמה וכו'. ומהאי קרא יש ללמוד טפי מקרא דכתיב דינו לבקר דמהתם לא שמעינן אלא במידי דדינא ומהך דאמור לחכמה ילפינן לכל מילתא אף דלא נגע לדינא וכמו שא"ל רבי יוחנן פרק חבית על מילי דעלמא מפני מה עופות שבבבל שמנים ואינך ע"ש והכי משמע מקרא אמור לחכמה אף שאינו דין אלא הוא דבר חכמה ואף שאינו דברי תורה אלא למען דעת טעם הדבר כההיא דעופות בבל שמנים וכיוצא וז"ש אמור לחכמה סתם דבר חכמה ואחר זמן ראיתי להרי"ף והרא"ש דהוו גרסי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כמו שכתבנו בעניותנו בס"ד:

רב הונא כי הוה אתי דינא לקמיה מיכנף ומייתי עשרה רבנן מבי רב אמר כי היכי וכו'. הש"ס מגיד ענותנותו וחסידותו דרב הונא דמלבד שהיה גדול הדור ותורה יבקשו מפיהו ועוד דאתי דינא קמיה דקבלוהו עליהם עם כל זה טרח ומייתי עשרה רבנן ואי לא הוו שכיחי בהא שעתא מכניף להו והיינו דקאמר מיכנף ומייתי עשרה דכל בי עשרה שכינתא שריא. ולקיים אלהים נצב בעדת אל ועדה היא עשרה ומכאן ישאו ק"ו הדיינים בזמנינו להיות חרדים בדבר המשפט וכבר הזהירו רז"ל מאד. וזה שפת יתר ומסתמא רב הונא בכל דין הבא לפניו היה עושה כן. וכיוצא עביד רב אשי כי הוה אתי טרפתא מכניף לכולהו טבחי וכו' ונכתב בש"ס להגיד ענותנותם ורוב חסידותם הגם שהיו גדולי הדור. וגם ללמד דעת לדורות הבאים ידונו כמה ק"ו מרבותינו הקדושים:

אם דיין דומה למלך וכו'. אפשר לרמוז דיכוין ליחד קב"ה וז"ש מלך מ' במשפט ת"ת אז יעמיד ארץ מ' יתמיד היחוד. ואיש תרומות יהרסנה ח"ו יהיה איזה פגם ובכתובות דרשוהו לענין שחד. ואפשר מלך במשפט ר"ת מ"ב דשם מ"ב הוא לברר ולהעלות דיכוין להעלות ניצוצות מי"א סמנים ר"ת יעמיד ארץ ודו"ק הטב כי קצרתי וא"ש ההי"ב:

אלוה הבא בשביל כסף וכו'. בירושלמי דסוף בכורים אמרו דרשא זו ועוד אמרו שם אין עומדין מפניו ואין קורין אותו רבי והטלית שעליו כמרדעת של חמור והרב מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות עמד עליו ומבאר"ו ואפשר דרך הלציי לומר במשל שהביא בספר ארץ החיים מזמור ס"ט דחמור מצא עור של אריה ולבש אותו וכולם השתחוו לו שסברו שהוא אריה וכשהתחיל לדבר ניכר שהוא חמור וכן הוא המתלבש בטלית ת"ח ואינו ת"ח זהת"ד ע"ש באורך וז"ש והטלית שעליו כמרדעת של חמור אינו כמו עור אריה שלבש החמור שהיו סוברים בתחלה שהוא אריה. אלא הטלית שלו כמרדעת של חמור ממש ועמ"ש בברכי יוסף ח"מ סימן ח':

מר זוטרא חסידא וכו' אמר הכי כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור ודור. אפשר דברוב ענותנותו וחסידותו היה משפיל עצמו ואומר כי לא לעולם חסן דאפשר דבעה"ב לא יהיה חשוב כמ"ש עליונים למטה ותחתונים למעלה ואפשר שיבא בגלגול ולא יהיה ת"ח אלא יבא בגלגול עם הארץ וז"ש ואם נזר לדור ודור ר"ל כתר תורה מי יודע אם יהיה לדור ודור דזמנין יבא בגלגול עם הארץ להשלים איזה חסרון כנודע מספר הגלגולים וכל זה לא שייך בקדושים האלה אלא דמרוב חסידותו היה אומר להוסיף קדושה על קדושתו זי"ע:

דרש בר קפרא מנא הא מילתא דאמור רבנן הוו מתונים בדין דכתיב ולא תעלה במעלות וסמיך ליה ואלה המשפטים. פירוש דולא תעלה במעלות תרתי שמעינן מעלה א' לדון ביחיד ומעלה ב' להיות הדיינים מהירין שלא במתון וז"ש מנא הא מילתא דאמור רבנן הוו מתונים אפילו רבים ודו"ק:

אפיקו לי מאני חנותאי ומאי נינהו חוטרי וסנדלי וכו'. עמ"ש אני עני בריש ברכי יוסף ח"מ דשם רמזתי דברי האחרונים בס"ד:

ואצוה את שפטכם בעת ההיא א"ר יוחנן כנגד מקל ורצועה וכו'. פירוש שיטיל אימה וכתיב בעת ההיא לאמר כלומר דלהטיל אימה יהיה דוקא באמירה וזהו לאמר דיעשה המצאה להטיל אימה בהגזמה ודברים שיראו ממנו להעמיד הדין:

צדק הדין בלבך ואח"כ חתכהו. פירוש דבמחשבתו ולבו יחשוב הענין כמי שמדבר לאחר ממש ר"ל שלא יהיה במהירות ובזה יוכל לראות כל הצדדים וחלקי הענין ועמ"ש אני עני בברכי יוסף בסימן טו"ב וזה כונת צדק הדין בלבך ר"ל דבינו לבין עצמו יעריך הדברים העמדה והאר"כה באורך ואחר שיצדיק הדין בלבו כי כבר ראה כל החלקים אז יחתוך הדין: