מראית העין על נדרים כב.

פתח ליה רבן גמליאל לההוא סבא יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא. אפשר ולשון חכמים מרפא דחכם עוקר הנדר מעיקרו. ובפשטיה דקרא אפשר לומר כמ"ש פ"ג דערכין תקנת לשון הרע לעסוק בתורה. ויש לחקור דאמרינן אין קטיגור נעשה סניגור ואם כן הכא דלשון זה דיבר לה"ר והוא עון חמור מאד איך הלשון עצמו ילמוד והרי אין קטיגור נעשה סניגור. ויש לישב במ"ש הגאון מהר"ר ליווא ז"ל במ"ש קח לך עגל בן בקר לכפר על מעשה העגל והקשה דאין קטיגור נעשה סניגור ותירץ דהיכא דבא לתקן העון עצמו לא נאמר זה עכ"ד וה"ה הכא הגם דהלשון הוא קטיגור בא לכפר העון עצמו ולית לן בה: ועוד יש לתרץ במ"ש פ"ק דקדושין דאשה מתקדשת בשטר ומתגרשת בשטר ואין לחוש דמילי דהאי שטרא לחוד ומילי דהאי שטרא לחוד ע"ש וה"ה מילי דלה"ר לחוד ומילי דאורייתא לחוד ולא שייך אין קטיגור נעשה סניגור. ובזה נבא אל הביאור יש בוטה כמדקרות חרב דמדבר לה"ר והוא עון חמור מאד. ואם יעסוק בתורה ולשון חכמים היא תקנת לה"ר ולא תימא דאין קטיגור נעשה סניגור דע זהו לשון חכמים דהני מילי לחוד והני מילי לחוד דזהו לשון חכמים ולשון הרע אמרי"ם המאררים. ועוד מרפא זהו לתקן העון עצמו ושרי והם השני תירוצים שתרצנו: ובזה פירשתי פסוק מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח. ועתה אומר בסגנון אחר בס"ד והוא דרך אסמכתא דהנה מגזרת עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ומנחה נראה דהגם דלכפר העון עצמו קטיגור נעשה סניגור. מ"מ היינו דוקא לחוטא עצמו אבל אם הוא לא עשה תשובה ובא אחר לעשות לו תקון אפשר דלא מהני הקטיגור עצמו וצריך להוסיף בתיקון. וז"ש מרפא לשון עץ חיים והוא תקון לה"ר וה"ד החוטא עצמו אבל אם לא שב וסלף בה שנשאר המעוות אז לא יספיק ת"ת שבר ברוח יחסר כח הרוח שהוא התורה וצריך להוסיף ודוק כי קצרתי: