מראית העין על חולין ס.

בעי רבינא הרכיב שני דשאים זה על זה לרבי חנינא בר פפא מהו כיון דלא כתיב למינהו לא מחייב וכו'. מדקאמר בלשון לא מחייב מוכח דבעייתו היא לענין מלקות אבל איסורא ודאי איכא על דרך שכתב הרב פרי חדש י"ד סימן ע"ט ס"ק ו' דאע"ג דאין מזהירין מן הדין היינו לומר דמדין ק"ו לא מלקינן אבל לעבור על לאו מייתינן מן הדין. וא"כ הכא אסתפק ליה אי לקי דכיון דאסכים על ידייהו כמאן דכתיבא דמי. וכפ"ז יש להרגיש על רש"י ז"ל שכתב וז"ל לרחב"פ דאמר מדעתם יצאו דשאים למיניהם ולא נצטוו על כך מהו להרכיב זה בזה עכ"ל משמע דהבעיא היא אי שרי לכתחילה להרכיב זה תוך זה והרי לשון הש"ס הוא הרכיב וכו' מהו וכו' לא מחייב מוכח דמאי דבעי הוא אי מחייב מלקות אבל לענין איסורא פשיטא ליה דאין עונשין מן הדין אמרו לענוש אבל איסורא איכא. וכן יש לדקדק לכאורה על התוספות בשמעתין ועל רבינו שמשון פ"ק דכלאים משנה ז' דקשיא להו מאי בעי רבינא והא מתניתין היא אין מביאין ירק בירק ונדחקו לתרץ כמה תירוצים ומאי ק"ל דהבעיא היא אי לקי אבל איסורא פשיטא ליה דאיכא כדתנן במתניתין והכי דייק לומר לא מחייב והרב ישרש יעקב כתב בלשונו לא לקי ושקלא וטריא דידיה על המלקות ע"ש. ומרן בכסף משנה פ"א דכלאים דין ה' הקשה קושית התוספות ותירץ דמתניתין דאסרה היינו משום דסברא דלמינהו כי היכי דכתיב במעשה נצטוו כן אבל לרחב"פ בעי זהת"ד בקצור ולכאורה קשה דמאי אולמיא דרחב"פ דפליג אמתניתין בדבר היוצא לענין הדין דבדרשות בעלמא לא אכפת אבל מידי דנפיק לענין דינא לא מצי פליג וי"ל דר"ח בר פפא אית ליה איזה תנא דמסייע ליה ומשו"ה פליג אמתניתין והכי אמרינן בעלמא והיינו דבעי אליבא דרחב"פ ודוק: