מראית העין על ברכות ה.

א"ר לוי בר חמא א"ר שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצה"ר. פירש רש"י ז"ל שיעשה מלחמה עם יצה"ר עכ"ל אפשר דמה שאמר לעולם ירגיז וכו' הכונה דלא מיבעיא אם יאמר לו היצה"ר לעבור עבירה שצריך לילחם בו. אלא אפילו אומר לו בעניני קיום הגוף באכילה ושתיה ושינה וכיוצא ירגיז עליו היצה"ט לומר שהוא מתאוה לאכילה וכיוצא להיות הגוף בריא וחזק ולא זו הדרך אלא להיות לו כח לעבודתו יתברך ולא משום בריאות הגוף לבד וחדא מגו חדא דכיון דהכל משום עבודת הבורא יתברך ממילא יבא להסתפק במועט ולברוח מן המותרות וכל הטענות יהיו בדרך מלחמה עם היצה"ר לבזות עניניו ומרמותיו כי בזה הוא נכנע כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בכונת עלינו לשבח דבמה שאנו אומרים שהם משתחוים להבל וריק וכו' שאנו אומרים גנותם בזה נכנעים הקליפות ולזה ציוו רז"ל להרגיז יצה"ט על יצה"ר לבזותו ולהזכיר גנותו ובזה נכנע וניצול ממנו:

מביא עליו יסורין ועוכרין אותו. פירוש והוא מדה כנגד מדה שהוא לא עסק בתורה אף שהיה יכול לעסוק. ועתה לא יוכל לעסוק מחמת היסורין. ונפקא מינה שיתודה על מה שעבר ויקבל עליו לעסוק בתורה ואז ירחם ה' עליו וינוח מהיסורין:

אבל הקב"ה נתן תורה לישראל ושמח. אפשר לומר דרך דרש כי הנה מי שלוקח חפץ בדמים רשאי לעשות בו כרצונו רצה משתמש בו בכבוד רצה מניחו במקומו ואינו משתמע בו כלל רצה מאבידו ומשליכו ככלי אין חפץ בו. אמנם אדם גדול שנתן לו חפץ יקר במתנה צריך להשתמש בו בכבוד ולהחשיבו ולכבוד הנותן אינו רשאי לזלזל בחפץ ההוא וק"ו לאבדו ולהשליכו כי הוא מבזה לנותן. והנה הקב"ה כביכול מכר התורה לישראל. ויש לחוש שיאמרו ישראל התורה היא חפץ שלקחנו ונעשה בה כחפצנו אם נרצה נשתמש בה בכבוד ואם נרצה נזלזל בה ותהא מונחת בקרן זוית ולא נשגיח בה כאלו לא היתה מעולם. על כן אמר ה' כי לקח טוב אמת שהתורה היא שמכרתיה לכם וז"ש בו כי לקח טוב. אך דעו וראו שהזהרו בה כאלו היא חפץ שנתתי לכם במתנה שאתם צריכים ליזהר בה לכבודי אני הנותן ולכן תורתי אל תעזובו ואם כן מכאן נראה שלא כמדת ב"ו מדת הקב"ה שמכר התורה לישראל ושמח ומזהירם שיעשו כאלו נתנה במתנה ורוצה שישתמשו בה בכבוד לכבודו והרב עיון יעקב ז"ל פירש במה שנסתפק הרב ש"ך בח"מ סימן קע"ה אי איכא דדב"מ לגבי בן ובספר אסיפת זקנים כתב בפשיטות דלגבי בן ליכא דדב"מ כמ"ש במקום אחר:

פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. יש לדקדק מאחר שביטול תורה הוא מהעבירות חמורות היכי קאמר פשפש ולא מצא ומה פשפש ואיך לא מצא והרי הוא גלוי וידוע והוא דבר הניכר שהוא בטל מהתורה ותו מה הלשון אומרת יתלה בביטול תורה ומה היא תליה זו. ואפשר דהכונה יתלה בביטול תורה שהיה לו לבטל ולא ביטול כגון שנזדמנה לו מצוה שאי אפשר ליעשות על ידי אחרים והי"ל לבטל תורה ולקיימה ולא ביטל והשתא לאו אדעתיה ויתלה בזה. א"נ שהיה לו לבטל תורה שלא יעבור זמן ק"ש וכיוצא ולא ביטל: