מראית העין על בבא מציעא פז.

כתיב ואקחה פת לחם וכתיב ואל הבקר רץ אברהם וכו'. כתב הרב עיון יעקב ז"ל ק"ק דילמא עיקר הסעודה היא נקראת על שם הלחם כדכתיב בנ"נ עבד לחם רב וצ"ע עכ"ל. ועם נשיקת הרצפה תימה על תמיהתו חדא דהכא כתיב פת לחם והסעודה בכללה נקראת לחם אבל פת לחם הוא ממש פת ולא סעודה. ותו דכתיב הכא ואקחה פת לחם ולשון ואקחה הוא על פת ממש הנקח ביד דאי סעודה הול"ל אעשה לחם על דרך עבד לחם רב:

כתיב קמח וכתיב סלת א"ר יצחק מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש. כתב הרב עיון יעקב ז"ל יותר מן האיש משמע שגם האיש מסתמא עינו צרה אעפ"י שאברהם היה מכניס כל האורחים מ"מ בשאר אנשים כן הוא מסתמא להכי נקט הש"ס הכי עכ"ל ונראה הטעם דכיון דהכנסת אורחים הוא מצוה מהגדולות שאוכלים מפירותיהם בעה"ז וכו' ודאי היצה"ר מסית לאדם שלא יכניס אורחים ואם מוכרח להכניסם שלא יעשה עמהם כפי כחו. אך אברהם אע"ה כרב גודלו ומה גם שעשה היצה"ר טוב כמ"ש בירושלמי פ"ט דברכות היה מפליא לעשות. והחידוש הוא דהכנסת אורחים האיש מצווה ולא האשה והיצה"ר הוא מסית לאיש כי עליו מוטלת המצוה. ועם כל זה האשה עיניה צרה יותר והטעם כי האשה בחינת דינא קשיא והדין הוא בדקדוק בלי ויתור ומשו"ה האשה עיניה צרה יותר על פי מדתה ומיהו אני עני אפתח"א עינ"י ראתה דיש לומר דאברהם אע"ה אמר קמח להיות דהאשה עיניה צרה ושרה השיבתו סלת כלומר גם אני כמוך ותרנית וממה שהכתוב משבחה וגם מדאמר אברהם אע"ה קמח למדנו דהאשה דעלמא עיניה צרה ולא כן שרה אמנו ע"ה. ושם כתבתי דטעם רש"י ז"ל שלא כתב כן היינו דכיון דאתה מפרש דאברהם אע"ה אמר קמח משום דהאשה עיניה צרה א"כ ידע אברהם אע"ה דשרה גופה עיניה צרה וביודעה ומכירה קאמר זהו תורף דברי עש"ב: ואפשר להליץ בעד שרה אע"ה ולקיים הדרך האמור. דהויכוח הזה לא היה כאן אלא בתחילת זמן שהכניס אורחים אברהם אע"ה והכתוב השמיענו במקום א' ובפעם אחת צדקת שרה אע"ה ומנהג נשים דעלמא ונכתב כאן דבמקום אחר לא הוה שייך והשתא דהוצרך הכתוב הזה לענינים אחרים כתב הכתוב מאי דהוה מקודם ודוק הטב כי קצרתי ורז"ל הפליגו בשבח שרה אמנו ע"ה דכל זמן שהיתה קיימת דלתותיה פתוחות וכו' ולכן אפשר דיש לפרש כדאמרן:

למה נקוד על איו שבאליו למדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו וכו'. הקשו הראשונים דינקד למד דאליו ואני דורש הכתב אי"ו ותירץ הרב ישרש יעקב ז"ל של"ת מי אמר דלשרה שאלו ולא לאיש אחר לכך נקוד איו נשאר הלמד עם איה כאלו כתב אליה עכ"ל ואני עני הבאתי ישוב זה בקונטריס כסא רחמים דף ל"ה משם ספר אור לישרים להרב מהר"ר זרח איידיליץ ז"ל ולא זכרתי דשל כת הקודמין הוא הרב ישרש יעקב ז"ל. והן עתה שפר קדמי דאם היה ננקד הלמד היינו דורשים איו אבל היינו אומרים דהמלאכים שאלו לשרה איו אברהם משום חשיבות אברהם ושרה ולא למדנו שהוא דרך ארץ לכל אדם לשאול איו בעל הבית והיינו על דרך שפירש הר"ן ז"ל קול לו קול אליו דהגם דלו הוא יחיד אליו הוא יותר יחוד דנרגש במבטא ע"ש גם הכא נקד איו שיהיה יותר מורגש בנקוד והיינו ללמד לעלמא וז"ש למדה תורה דרך ארץ כלומר בזה שננקד איו ולא הלמד למדה תורה דרך ארץ ואינו שהמלאכים לגרמייהו עבדי לכבוד אברהם ושרה ודוק:

ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה וכו' ועדיין היו מרננים וכו' מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק וכו'. מסוגיין מוכח דאחר המשתה שידעו דשרה ילדה יחדיו ירנ"נו על אברהם ואז נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם וכמ"ש מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות. והנה פסוק ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים וכו' כתוב קודם המשתה. וכפי סוגיין יש לפרש הפסוק בזה האופן ונישב כמה דקדוקים שיש להרגיש בפסוק וזה סדרן של כתו"בים. ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים וכו' ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק והנה בתחילה אמר ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים וכו' ואמירה זו היתה בזמן לידת יצחק ואחר זה כתיב ותאמר מי מלל והיא אמירה אחרת בזמן אחר ולכן כתיב ותאמר פעם אחרת וזאת אומרת מי מלל לאברהם דהיינו שהוליד לק' שנה כמספר מלל כמו שפירש"י והיינו שהיו מרננים דאף דהניקה בנים שרה שנפתחו דדיה והניקה בני השרות ונתאמת ששרה ילדה עדיין היו מרננים על אברהם כמ"ש מי מלל ונתאמת כי ילדתי בן לזקוניו תרתי משמע בשני פרקי זקנה והיינו רבותא כי ילדתי בן אחד בשני פרקי זקוניו דהיינו א' כשנולד והב' כשנהפך קלסתר פניו ונדמה לאביו ואימתי היה זה כאשר ויגדל הילד ויעש משתה אז היתה אמירה שנית ותאמר מי מלל דאז במשתה הניקה בנים ועדיין היו מרננים על אברהם אע"ה ונהפך מיד קלסתר פניו ועל זה אמרה כי ילדתי בן לזקוניו ודו"ק:

עד אברהם לא הוה זקנה וכו'. בזה שמעתי רמז בפסוק ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל ופרש"י ז"ל בכל גימטריא בן וז"ש ואברהם זקן וכי תימא מה נשתנה השתא דהוה זקנה לז"א וה' ברך את אברהם בכל שנתן לו בן דומה לו ולא היו מכירים זה את זה ותבע זקנה לכך ואברהם זקן עכ"ד ואפשר להוסיף קצת במש"ל דיען דהיו מרננים איך הוליד אברהם בן ק' שנים לזה נהפך קלסתר פניו של יצחק ונדמה לאברהם כמשז"ל וכמש"ל וז"ש ואברהם זקן ומהיכן באה זקנה לז"א מסיבה שהוא בא בימים אז יאמרו בגוים דלא הוליד יצחק לכך וה' ברך שנתן לו בן דומה לו ולא היה ניכר לכך ואברהם זקן דתבע זקנה: